הַפְּלִשְׁתִּים נִמְצָאִים מוּלֵנוּ בְּמִסְפָּרִים אַדִּירִים” מוּכָנִים לְהַתְקָפָה גְּדוֹלָה.
כִּמְעַט כָּל חַיָּלֵנוּ בָּרְחוּ וְנִשְׁאַרְנוּ רַק שֵׁשׁ מֵאוֹת” כַּאֲשֶׁר רַק לִי וְלִיהוֹנָתָן בְּנִי יֵשׁ נֶשֶׁק.
אָכֵן מַצָּב מְסֻבָּךְ” בִּלְשׁוֹן הַמְעָטָה.
מִי שֶׁהִצִּיל אֶת הַמַּצָּב” זֶה בְּנִי יְהוֹנָתָן. הוּא נֶעֱלַם פִּתְאוֹם בְּלִי לוֹמַר לִי מִלָּה. רַק אַחֲרֵי כֵן הִתְגַּלָּה לִי מָה הוּא עָשָׂה.
הוּא יָצָא לְבַדּוֹ עִם נוֹשֵׂא כֵּלָיו. קֹדֶם הוּא הֶחְלִיט לְבַצֵּעַ מִבְחָן. הַפְּלִשְׁתִּים חָנוּ בְּרֹאשׁ הַצּוּק” וְהוּא צַעַד בַּוָּאדִי הַתָּלוּל. אָמַר יְהוֹנָתָן לְנוֹשֵׂא כֵּלָיו: אִם הֵם מִתְנַפְּלִים עָלֵינוּ ” זֶה סִימָן שֶׁהֵם מְלֵאֵי עֹז וּגְבוּרָה. אֲבָל אִם הֵם אוֹמְרִים : בּוֹא אֵלֵינוּ” סִימָן שֶׁהֵם שַׁאֲנַנִּים וּבְטוּחִים בְּעַצְמָם יֶתֶר עַל הַמִּדָּה.
אָכֵן הַפְּלִשְׁתִּים הוֹרוּ לָהֶם לַעֲלוֹת לְרֹאשׁ הַצּוּק. יְהוֹנָתָן וְנוֹשֵׂא כֵּלָיו טִפְּסוּ עַל יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מִכִּוּון לֹא צָפוּי וְהִגִּיעוּ בְּהַפְתָּעָה לְשָׁם. יְהוֹנָתָן יַחַד עִם נוֹשֵׂא כֵּלָיו נִצְּלוּ אֶת הַהַפְתָּעָה כְּדֵי לְהַכּוֹת בָּהֶם בְּחַרְבּם.
הַפְּלִשְׁתִּים שֶׁלֹּא צִפּוּ לָזֶה” הֻפְתְּעוּ נוֹרָא” חֲרָדָה אָחֲזָה בְּכָל מַחֲנֵה פְּלִשְׁתִּים” וְהֵם הִתְחִילוּ לִבְרֹחַ לְכָל עֵבֶר.
וְאָז רָאִיתִי שֶׁמַּחֲנֵה פְּלִשְׁתִּים הוֹלֵךְ וְנָמוֹג [1].
לֹא יֵאָמֵן” כָּל הַמְּהוּמָה הַזּוֹ נִגְרְמָה בִּזְכוּת שְׁנֵי אֲנָשִׁים בִּלְבַד. כָּל הַכָּבוֹד לִבְנִי” לִיהוֹנָתָן!
אֲנִי גֵּאֶה בּוֹ! הוּא לֹא רַק צַדִּיק וַעֲדִין נֶפֶשׁ. הוּא גַּם חָכָם וְגִבּוֹר. אַשְׁרֵינוּ.
עַתָּה הִגִּיעַ תּוֹרֵנוּ לִתְקֹף.
———————
1. שמואל א יד א-טז.