הביטוי ‘מקום’ ביחס לריבונו של עולם אינו מופיע בתורה שבכתב אלא בתורה שבעל פה. הקדוש ברוך הוא הוא “מקומו של עולם” . ‘מקום’ הוא שמו של הקדוש ברוך הוא ביחס לעולם. כל מלוא העולמים הוא גילוי של הבורא בנבראים. לא עזב ד’ את הארץ. יש שייכות” הנהגה והשגחה. ‘מקום’ הוא כינוי של האלוהות במובן של גילוי אלוהות. בגמרא מופיע לשון של נדר: “השמים ביני לבינך” . השמים שייכים לבריאה במובנה הגדול והרחב” כפי שמוסבר בתחילת המאמר הרביעי של ספר ‘הכוזרי’ העוסק בבירור הכינויים השונים של הקדוש ברוך הוא. המובן של שמים בלשון של נדר הנ”ל הוא: גילוי האלוהות של בורא שמים וארץ. כן הוא גם המובן של ‘מקום’: גילוי והתגלות של הבורא. לעומת זאת הביטוי ‘הוא’ הוא ביטוי נסתר.
מתוך תכונת ה’אהוב’ מתגלה האהבה בשני מובנים: אוהב את המקום” ואוהב את הבריות. אהבת המקום היא אהבת הבורא” “ואהבת את ד’ אלהיך” ” אהבת נשמת כל העולמים” חי העולמים” מקור כל העולמים. המקום מתגלה בבריות. לכן תוך כדי דיבור של “אוהב את המקום” – מופיע “אוהב את הבריות”. מתוך אהבה עליונה מקפת וכללית” נמשכת אהבת הבריות באופן טבעי והכרחי. זהו עניין פשוט של בריאות נורמלית: יש כאן אהבה אחת שמתגלה בשני אופנים” כי הבריות הן הבריות של המקום. מי שאוהב את הבורא” אוהב מתוך כך כל מה שנמשך מהבורא” כל העולמים.
על אלו בריות מדובר כאן? יש סוג של אנשים” אפילו תלמידי חכמים” שאינם תמיד מחוננים בכשרון של אהבה. אדרבה” יש להם כשרון של שנאה” והם חושבים ששנאה לאלה המכוּנים ‘לא דתיים'” שייכת ליראת שמים. אבל יש משנה ידועה: “הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרן… אוהב את הבריות ומקרבן לתורה” . אילו בריות? אם יש לקרבן לתורה” אז מסתמא הכוונה לאלו שאינן קרובות. אם כן” אהבת הבריות מכוונת כאן לאלו הרחוקות מן התורה. יש לאהוב את כל בריותיו של הקדוש ברוך הוא” כל אדם” וראוי שתלמיד חכם יהיה שרוי כולו באווירה של אהבה לכל .