אהוב

קיימות כל מיני הדרכות דתיות המלמדות ששנאת הרשעים היא דבר נורמלי המובן מאליו” ואפילו מצווה גדולה הקשורה לקבלת עול מלכות שמים. בהדרכה הזאת של שנאה” יש סילוף – כאילו היא עיקרית” כאילו זאת האמת הפנימית של נשמת האומה. נכון שלפעמים יש צורך בזהירות והתרחקות מרשעים באופן מעשי . לפעמים יש מקום ל’שנאה’ במצבים של קלקולים בתורה” אמנם אין זו שנאה ממש אלא הבעת צער מתוך ידידות ואהבה” הבעת אי נעימות” הודעה שהדבר מפריע. אבל שנאה אינה שייכת למהלך הנורמלי של המציאות” היא הורסת את האנושיות” היא מוציאה את האדם מן העולם . לעומת זאת יחס חברי שייך לנורמליות החיים. גם כלפי הגויים יש בירורים אצל רבותינו מה צריכה להיות מידת החברתיות שלנו. אבל כלפי כלל ישראל” זה פשוט: “ואהבת לרעך כמוך!”.
אדם גדול בתורה הוא אדם שאוהב. אוהב” אוהב ואוהב! הוא מלא אהבה אל הכל. אהבתו היסודית מופיעה בחמש מדרגות: חמש אהבות . יש אהבת הבריות” ויש גם אהבה לסדר החיים” תפיסת הדברים בעמקותם” בראשיתם” בגדלותם. אבל כדי להיות אוהב” יש קודם כל להיות “אהוב”. מקור ה”אוהב” הוא ה”אהוב”.
המובן הפשוט של “אהוב” הוא: נאהב על ידי אחרים. לעומת “אוהב”” שמשקלו הוא פועל עומד” כמו כותב” ומבטא את פעילותו של האדם – “אהוב” הוא עניין של פסיביות” של נפעלות. אמנם יש מקום להבין את ההבחנה בין ‘אהוב’ לבין ‘אוהב’ כהבחנה בין ‘שקוד’ לבין ‘שוקד'” כפי שהסביר אבא הרב זצ”ל” את האמור בפרקי אבות: “הוי שקוד ללמוד תורה” . ‘שוקד’ מציין פעילות וגילוי מהפנים החוצה. לעומת זאת” ‘שקוד’ הוא בניין פעול הקרוב לנפעל” המציין מצב נפשי יותר עמוק” מצב שהנפש דבקה בתורה” חדורה מתורה” והתורה מחיה את האדם וקובעת את ערך אישיותו. לעומת ‘אוהב'” שהוא הצד האנושי של הפועל” ‘אהוב’ הוא פעול” הצד הפנימי ככפיית הר כגיגית” טבעיות אמיתית והכרחית. האדם כולו מלא אהבה” הוא כולו שייך לה באופן פנימי. “כל עצמותי תאמרנה”.
‘אהוב’ מציין את המצב היסודי של הנפש הזאת” מצב של אדם עם לב טוב” כפי שאמרו חז”ל: “‘אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו’ – וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב? אלא טוב לשמים ולבריות זהו צדיק טוב” טוב לשמים ורע לבריות זהו צדיק שאינו טוב” . ‘אהוב’ הוא האופי והתכונה של אדם המלא טוב ואהבה בכל אישיותו .