זוגיות בזמן גידול ילדים

ידוע שילדים מביאים שמחה וחיי משפחה עשירים. יחד עם זאת” ילדים מזמנים להוריהם” זמני תסכול” לחצים” חוסר שינה” עול פרנסה וכו'” כאשר אתגר החיים הוא: כיצד להמשיך ולבנות את הזוגיות” תוך כדי גידול הילדים.
בני זוג שהקדישו תשומת לב לבניין זוגי שמח ואמיתי” מעת שנעשו אבא ואמא” עלולים למצוא את עצמם מתמקדים בהורות מתוך אחריות ובהדרגה” לשכוח את טיפוח הזוגיות” תוך כדי ההורות. לכל אחד מבני הזוג” יש מערכות יחסים ותפקידים שונים שאותם הוא צריך למלא. בנוסף לזוגיות” הוא גם הורה” בן להורים” אח” חבר” דוד” גיס וכד’. יש חשיבות בהשקעה בכל מערכת יחסים” אם כי במינון שונה. הזוגיות היא העיקרית ואחריה ההורות” שהיא המשפחה הגרעינית. הורים שמשקיעים בילדים וזונחים את טיפוח הזוגיות (“למען הילדים”)” מפספסים את פיתוח הקשר הזוגי בזמן גידול הילדים” שהוא שורש בניינם וחוסנם של הילדים.
ההשפעה היא דו-כיוונית: מצד בני הזוג” הילדים מזמנים אתגרים להורים” מצבים חדשים שבני הזוג לא חוו. ההתמודדות במצבים השונים” מאפשרת לבני הזוג להכיר את עצמם יותר” ללמוד” לשתף פעולה ולגלות יכולות שמעצימות אותם. מצד הילדים” כשהזוגיות יציבה” ההורים מהווים דוגמא אישית לילדיהם שמרגישים שיש להם גב תומך” יציב ומשמעותי” בתהליך התפתחותם.
אידיאל כזה מתאפשר למימוש” רק כאשר בני הזוג מעצבים ומגדירים את השקפת עולמם המשותפת ומתפקדים בהתאם. נקודות המפגש יוצרות חיבור זוגי.
למרות האמור לעיל” יש צורך להיות מודעים לעיכובים” העלולים להשכיח את האידיאל” או להגיע למסקנה” שהאידיאל אינו ניתן למימוש בתנאים הקיימים. לדוגמא:
” כל אחד מבני הזוג מגיע לנישואין עם מודל שונה/מנוגד ממשפחת המוצא” הן מודל זוגי והן מודל הורי. המודל המופנם” מופעל באופן אוטומטי” ביחס לילדים ועלול לגרום לאי הבנות ואף למריבות בין בני הזוג. כי לכל אחד “ברור מאליו” מהו היחס “הנכון”. גם אם המודל של אחד מהם או של שניהם חיובי” עדיין הם צריכים ליצור מודל משותף” שמתאים לשניהם.
” העיסוק התמידי בטרדות החיים היום- יומיות” כמו לחצים בעבודה” התמודדויות עם הילדים וכד'” ממלאים את חיי ההורים ולא מאפשרים פניות נפשית הנצרכת לטיפוח הזוגיות ביניהם. כאשר הזוגיות היא בראש סדר העדיפויות” הם יפנו זמן למחשבה ולרעיונות לשיחות ולהנאות זוגיות.
” בשלבי החיים עלולים להיווצר משברים” כתוצאה מערעור האיזון הזוגי הקיים עד אותו זמן. למשל” הולדת ילד ראשון” ילד עם צרכים מיוחדים” מצבי חולי” שינוי דרסטי במצב כלכלי” גיל ההתבגרות וכד’. אם גם תוך כדי המצבים הללו” בני הזוג משתפים זא”ז בקשייהם האישיים והזוגיים ומגיעים להבנות והסכמות” הקשר ביניהם נעשה עמוק ויציב יותר” מאשר לפני המשבר.
” במהלך גידול הילדים” ישנן תופעות ומצבים שנוגעים במקומות פסיכולוגיים של ההורה. החוויות (בעיקר השליליות)” עולות ו”מבקשות” התייחסות לשם ריפוין. יש זוגות שחוששים לשתף” מפחד שמא עובדות רגשיות אלו” יחזרו אליהם בהאשמה. כמו: “אתה בעצמך אמרת שכשהיית ילד ספגת ביקורת קשה ועכשיו אתה עושה לילד את מה שעשו לך…”. חששות כאלה ואחרים” יוצרים הסתגרות אישית” הגורמת לריחוק רגשי ולהשפעה שלילית על הילדים. עקב כך” ההורים מפסידים את ההזדמנות לריפוי אישי. השיתוף ההדדי בזיכרונות ובחוויות והדיון בהם מתוך אמון ואמפתיה” יוצר גילוי הדדי שמקרב ומחבר ביניהם.
” חוסר ידע בהבנת מצבים רגשיים בתקופות מיוחדות בחיי הזוג” המחייבות יחס זוגי שונה. לדוגמא” לאחר לידה. אם בתקופה כזאת האיש יבקש הדדיות ביחס הרגשי (כמו במצבים רגילים)” הוא יזמין מתח והצפה רגשית אצל אשתו והקשר הזוגי עלול לעלות על שרטון. חוסר ידע במצבים נפשיים מסוימים בחיי הילד” גם עלול להזיק לזוגיות. לדוגמא” כיצד להכיל את הילדים בגיל ההתבגרות. עלולים להגיע לכעסים” להערות ולהתנצחויות עם הילד” דבר שעלול לגרום לשני לכעוס ולהאשים את בן הזוג וכן הלאה. הורים שהזוגיות שלהם טובה” ילמדו ביחד ויעבדו מתוך תמיכה הדדית” כיצד להכיל את המתבגר” יחד עם גבולות. הוא יחוש את היציבות והתמיכה ההורית” יהיה רגוע יותר ויזכה לתנופת בנייה עצמית.
” בנישואין שניים” כאשר לכל אחד יש ילדים מנישואין קודמים” הקשיים בין בני הזוג גדולים שבעתיים. כל אחד מהם עלול להיפגע ולהתקומם” מההתערבות בחינוך” או בכלל מהערות” על “הילד שלי”. רגשות ההאשמה העצמית של ההורה” על אשר עולל לילדיו” גורמות לרגישות יתר” הפוגעת בזוגיות ובילדים כאחד (זה נושא מורכב שדורש מאמר בפני עצמו).
כאשר הקשר הזוגי מקבל את מקומו הנכון במערכת המשפחתית” למרות כל הקשיים ואולי אף בזכותם” הקן המשפחתי נעשה מקור לביטחון ולעוצמה” לבני הזוג ולילדיהם גם יחד.