גילוי והסתרה בנישואין

שאלה
בבית הורי גדלתי על שקיפות וגילוי ואני רואה בכך חובה בסיסית בנישואין. אלא שאני מוצאת את עצמי לא פעם” מתלבטת האם לגלות לבעלי עניין מסוים. או מפני שהוא עלול לכעוס עלי” או שהמידע עלול להזיק לשנינו” או שזה לא רלוונטי לגביו. בכל זאת אני מרגישה” שאני לא כנה איתו וזה מייסר אותי. כיצד אוכל לדעת מתי צריך והכרחי לספר ומתי לא?
תשובה
הכנות והישרות בין בני זוג” היא אבן יסוד בנישואין. זה נושא בעל חשיבות מכרעת בנישואין ויש לו השלכות” בעיקר על מצבים זוגיים שלא זה המקום לפרט אותם. ניגע רק באמת מידה אחת” שהיא: המטרה האידיאלית בין איש לאשתו: יצירת חיבור ואחדות ביניהם. מטרת הגילוי” לחשוף את מה שטמון בכל אחד וכך מכירים” קרובים” מרגישים זא”ז ואוהבים יותר. מכיוון שזו המטרה” תעלה השאלה המתבקשת: “האם מה שאספר יקרב ויחבר בינינו יותר?” לכן אם יש מידע על מי ומה שלא מחבר בין בני הזוג” הוא לא רלוונטי ואינו מעיד על הסתרה. כי המידע הזה אינו חשוב לקשר הזוגי. לדוגמא: “חברתי סיפרה לי שהיה/קרה לה…”. לעיתים” גילוי מידע עלול להזיק לנישואין” כאשר על ידי הגילוי מכניסים זרים ביניהם. לדוגמא: “חברותא שלי סיפר לי שאשתו מאד חרוצה ומפנקת אותו… ולא אסתיר ממך שאני מקנא בו” שזכה באשה כזאת… (זה גם חוסר דרך ארץ).
יש שחוששים לגלות את צפונות ליבם ומעדיפים לשתוק” הן מפני שמתקשים לדבר על הנושא והן מפני חשש מהתגובה. השתיקה היא כלפי חוץ. אך האנרגיה הפנימית של ההסתרה סוערת ומורגשת ונוצר מתח סמוי ולא ברור. חוסר הידיעה מה חוסם ביניהם” עלול לגרום להסתגרות גדולה יותר או לחילופין להתפרצויות. לעיתים השתיקה קיימת” מפני שבן הזוג אינו יודע להגדיר מה מפריע לו. במקרה כזה כדאי שישאל את עצמו” ומתוך הקשבה עצמית תעלה התשובה” ואז יבחר מה ואיך לומר. השתיקה” משאירה כל אחד מהם עם עצמו” כך שחסר החיבור ביניהם. ביטוי הקושי בכל דרך שהיא” הוא כבר התחלה של חיבור. גם אם לא יודעים מה לומר” עדיף לומר כגון:”אני מרגיש מתח בינינו ולא יודע להסביר ולהגדיר מה חסר לי…”.
אם יש חשש/פחד מכעס בן הזוג” זה מעיד ששניהם רחוקים נפשית ונפרדים במידת מה זה מזה. הכעס הוא ביטוי למחשבה: “צריך להיות כמו שאני חושב. אם לא – אכעס” ואז יעשו כרצוני…”. מחשבה חד-צדדית כזאת כבר יוצרת הפרדה. בנוסף” כעסו של אחד מבני הזוג” גורם לשני לעשות דברים מאחורי גבו” דהיינו להסתיר ממנו ולעשות את מה שרוצה בהיחבא. לכן אומרים חז”ל: “לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו…” (גיטין ז” א). וכמו שצריך לומר בערב שבת עם חשכה בנחת… כי אם אשתו תחשוש ממנו” היא עלולה לחלל את השבת. ההסתרה במקרה כזה” מנציחה את המצב ויוצרת מעגל סגור של הסתרות “מכוונות טובות”” שלא יכעס. עם כל הקושי” צריך למצוא דרך שאינה מלחמתית” כדי ליצור גילוי ושקיפות. לדוגמא: “אני רוצה לשתף אותך בנושא שאני חושש שתכעסי. חשוב לי שתשמעי ותדעי מה אני חושב ואשמח גם לשמוע אותך..”. שיתוף כזה הוא תחילתו של חיבור ביניהם ושל הבנה שתוביל לאהבה.
יש מצב שאחד מהם מרגיש צורך לגלות מה מפריע לו אצל בן הזוג” אך נמנע מחשש שיעליב ויפגע. החושש לפגוע” מנסה להתגבר” לשתוק ולהתנהג כאילו הכל בסדר. הוא מוציא אנרגיה על השתיקה והמשחק” בעוד השני אינו יודע על כך. בדרך כלל זה קורה בנושאים רגישים ואינטימיים. לדוגמא: אם היא תזכיר את הפגיעה שלה מהמשפחה שלו” הוא שוב ייפגע. מחיר השתיקה הוא ריחוק רגשי” שעלול להתעצם כאשר היא אומרת לעצמה משפטים שמרחיקים יותר. כמו: “הוא יודע כמה אני סובלת ממשפחתו ומתעלם מהכאב שלי… עובדה שהוא שותק…” וכן כיוצא בזה. או: יחס/ריח לא נעים וכד'” שגורמים לחוסר הערכה או תחושת דחייה וכן בנושאים שהצניעות יפה להם. עצם הגילוי שיש משהו שלא מגלים” הוא כבר יוצר התחלה של גילוי ואולי תתאפשר שיחה גלויה וכנה. לדוגמא:”אני רוצה לומר לך משהו בקשר לשנינו ולא נעים לי לומר לך…”.
ייתכן שלשניהם או לאחד מהם” היה עבר לפני הנישואים שאינו מחמיא (בלשון עדינה) והגילוי יגרום לנזק ולריחוק במקום לקרבה והבנה. כדי להרגיש כנות וישרות” אפשר לגלות באופן כללי ולא לרדת לפרטים. כי גם במקרה כזה” הפרטים והחוויות נכנסים ביניהם ויוצרים הפרדה וריחוק.
הבירור הפנימי האישי (שיקול דעת) בכל מקרה לגופו הוא חשוב” כדי לדעת מה לגלות ומה אין מקום לגלות ומה ראוי להסתיר. קנה המידה הוא – מה ישרת את החיבור והאחדות הזוגית וייתן את מנוחת הנפש ותחושת הכנות בין איש לאשתו.