שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה. לפרשת חיי שרה

מדוע בוחן אליעזר אם ראויה רבקה ליצחק דווקא במידת החסד? שנאמר: “הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי “.
זאת” מפני שרבקה צריכה להיות ראויה להיכנס לביתו של אברהם” שהיה רודף כל ימיו אחר החסד. זו היתה גם מידתה של שרה אמנו” שהרי היתה מגיירת את הנשים ומכנסת אורחים” והיתה ‘אשת אברהם’ בכל מפעלי חסדו. עד שלא שקעה שמש החסד של שרה לא זרחה שמשה של רבקה.
דבר נוסף” ידוע שמידתו של יצחק היא גבורה” ודַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר שתלמיד חכם היה” הדולה ומשקה מתורת אברהם לרבים” ידע שמיזוג הגבורה עם החסד” הוא דבר יקר הנצרך להמתקת הגבורה. ואמנם יצחק אבינו חי כדמות שמימית של צדיק נסתר” הבטל אל הסדר האלוהי העליון” ונפעל כולו רק מרצון ה’. לכן נהג הרב צבי יהודה להדגיש בשיחותיו שיש מיעוט סיפורים עליו בתורה” כיוון שהוא אינו שייך ממש לעולם הזה. הוא ‘עולה תמימה'” וכל אישיותו מתעלה בכל עת אל העולם הרוחני. אך לא רבים הם היכולים לחיות כיצחק” כשם שהעולם אינו יכול להיבראות רק במידת הדין ” על כן שיתף ה’ את מידתה של רבקה” ביצירתו של יעקב” כשם ששיתף את מידת הרחמים בבריאת העולם.
ואכן” מיצחק ורבקה נולד יעקב” שמידתו תפארת הממצעת בין החסד לגבורה” ונוטה מעט כלפי חסד. מידתו הממוזגת של יעקב היא המתאימה ליצירת האומה הישראלית” אומה של גומלי חסדים ומלאי גבורה כאחד. מידת תפארת יעקב” איננה כשמש החסד המאירה לכל כיוון. נמשלת היא לפארות האילן” לענפים הגדלים וממשיכים חיים” אך בכיוון ממוקד המצמיח פירות. חז”ל המשילו את החסד למים. מים הנשפכים בלי גבול מתבזבזים ויכולים אף להזיק ולהטביע. מידת התפארת היא מעין המשכת המים בצינורות במידה המצטמצמת לפי כוח המושפע לקבלם” ודווקא בדרך זו החיים בפריחה ועילוי מתמיד. משילוב מידותיהם של יצחק ורבקה” יתפשט החסד לפי יכולת העולם לקבלו” עד שתתוקן האנושות בדרך ה’.
“הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם”” וכי מה זה משנה היכן עמד? אלא שעשה כן על מנת לבחון את הנערה במים שהם בחינת חסד כאמור. “וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה”” דבר זה דורש ביאור” והלוא יכול היה לבוחנה אם תשאב מים לאנשיו ודיו בכך” מדוע לנסותה בחסד מופלג שכזה” שתיזום מעצמה השקאת גמליו בלא שביקש?
תשובה לשאלה זו” מתבארת בספר ‘באר מים חיים’ ” מתוך חילוק נפלא ביותר” בין האוחז במידת החסד ובין בעל מידת הרחמים. במסכת שבת מבארים חז”ל שדרכם של גומלי חסדים לרוץ אחר דלים. כי בעל החסד רץ ורודף תמיד להשפיע חסדיו” ולא יוכל ממש להיות בלא זה בשום אופן. דומה הדבר למינקת” שכאשר יבוא לה החלב בדדיה” תרדוף ותחפש את תינוקה להניקו” כי החלב מצערה ולא תוכל לסובלו” ואפילו תחפש לה תינוק אחר להניקו. וכך ברא הקב״ה הכל כעין דוגמא של מעלה” כי בחינת המשפיע היא” שלא יכול להיות בלא השפעת טובו כלל” ויש לו תאווה וחמדה גדולה לזה” ועונג המשפיע הוא גדול משל המקבל. כן בעל החסד” לבבו יבער וישקיף ויראה ויביט” אולי ימצא איש אשר יצטרך אליו ויעניק לו מטובו” ובבוקר יעמוד וילך וירדוף וישאל אחר הדלים והאביונים” אולי ימצא להיטיב להם כי חפץ חסד הוא” שנאמר: “רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד”.
אך בעל רחמים הוא מי שאין לו מדה זו” לרוץ אחרי הדל לשאול עליו אולי ימצאהו” רק אם כבר פגש בעני” ויביט בפניו ובצערו” אז ירחם עליו ולא יוכל לראותו סובל” ויתן לו מטובו. אבל אם לא יראה את העני כל ימיו” לא יזכור מעצמו לומר אולי יש עני או נצרך להטיב לו מחסדו. והנה חילוק גדול יש בין איש חסד למדת המרחם” כגבוה שמים מעל הארץ” כי בעל החסד תמיד רודף אחר ההטבה” ומקדים להכניס אורחים לביתו” ומאכילם ומשקם בשמחה ובטוב לבב עד אין שיעור. ולאו דווקא לעני גמור שאין לו מה לאכול יתן פת להחיותו” אלא אפילו עשיר שעני הוא באותה שעה” או סתם מי שרוצה ליהנות מטובו. וגם כשהוא מיטיב לאחר” יתן לו יותר משביקש. לכן השגחת ה’ על בעל החסד גדולה” שהרי ידוע ש”במידה שאדם מודד מודדין לו “” והקב”ה רודף לעשות צדקה וחסד עמו” גם אם הוא אינו מתפלל ומבקש מלפניו כלל. ולפעמים אף אינו יודע כלל מהדבר” אך הקב״ה מפליא לו נסים ועושה לו חסדים. לא כן אצל המרחם” כי הקב״ה ירחם עליו בעת צרה” בשעה שיצטער ויבקש רחמים מבוראו” אז ירחמהו עושהו” אך לא קודם לכן לראות בצרתו.
וזה היה האות לאליעזר שרבקה גומלת חסדים היא” כיוון שיזמה והוסיפה מעצמה על בקשתו” והשקתה גם את גמליו. והרי צער בעלי החיים נוגע פחות ללב האדם” ואף שיש בו ציווי מן התורה” מידת חסד גמורה היא שתשקה רבקה גמליו של אדם שאינה מכירה. ידע והבין אליעזר” כי “אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק”.
“יפה שיחתן של עבדי אבות” יותר מתורתן של בנים “…