אַנְשֵׁי יָבֵשׁ גִּלְעָד עָשׂוּ תַּרְגִּיל מְחֻכָּם: אָמְרוּ לְנָחָשׁ הָעַמּוֹנִי שֶׁהֵם נִכְנָעִים לִדְרִישׁוֹתָיו מֵחֹסֶר בְּרֵרָה “מָחָר נֵצֵא אֲלֵיכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָנוּ כְּכָל הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם”[1]. כָּךְ הֵם לֹא יַעַמְדוּ עַל הַמִּשְׁמָר” יִהְיוּ פָּחוֹת עֵרָנִיִּים” וְנוּכַל לְהַפְתִּיעַ אוֹתָם.
חִלַּקְתִּי אֶת הַצָּבָא לְשָׁלוֹשׁ יְחִידוֹת” שֶׁתָּקְפוּ אֶת הַמַּחֲנֶה שֶׁל צְבָא עַמּוֹן לִפְנוֹת בֹּקֶר מִשְּׁלוֹשָׁה כִּוּוּנִים. מָחַצְנוּ אוֹתָם קָשֶׁה עַד חֹם הַיּוֹם. נוֹתְרוּ מְעַטִּים מֵהֶם” וְהֵם בָּרְחוּ לְכֹל עֵבֶר[3].
ב”ה” תּוֹדָה לָאֵל. כֻּלָּנוּ שָׂמַחְנוּ.
עַכְשָׁו קָמוּ אֲנָשִׁים שֶׁזָּכְרוּ אֶת אֵלּוּ שֶׁבִּזּוּ אוֹתִי” כַּאֲשֶׁר שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא הוֹדִיעַ שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה הַמֶּלֶךְ [4]. הֵם פָּנוּ אֶל הַנָּבִיא:
– אֵיפֹה הָאֲנָשִׁים שֶׁשָּׁאֲלוּ בְּלַעַג “שָׁאוּל יִמְלֹךְ עָלֵינוּ?!”? תְּנוּ הָאֲנָשִׁים וּנְמִיתֵם.[5].
– לֹא” אָמַרְתִּי” אֲנִי מוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנִי. לֹא יוּמַת אִישׁ בְּיוֹם זֶה. כִּי הַיּוֹם עָשָׂה ד’ תְּשׁוּעָה בְּיִשְׂרָאֵל[6].
שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא תָּפַשׂ אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת” שֶׁאֵין עַתָּה עוֹרְרִים” וְאָמַר אֶל הָעָם:
– “לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה”[7].
אָכֵן כָּל הָעָם הָלַךְ לַגִּלְגָּל וְהִמְלִיכוּ אוֹתִי מֵחָדָשׁ. הִקְרִיבוּ קָרְבָּנוֹת לַד'” וְכֻלָּנוּ שָׂמַחְנוּ יַחַד.[8].
בָּרוּךְ הַשֵּׁם.
———————–
1. שמואל א יא י.
2. מצוד”ד שם.
3. שם יא. מצוד”ד.
4. שמואל א י כז.
5. שם יא יב. רש”י . מצוד”ד.
6. שם יג.
7. שם יד.