סידרת “הרע-הרעוּע” – חלק ב’: האם האדם טוב מטבעו?

בשבוע שעבר ראינו שאמנם ישנן תשובות לשאלת ‘צדיק ורע לו'” אך אין בידינו הרשות להצדיק את שלוות הרשעים וייסורי הצדיקים על ידי תשובות כלשהן. אלא עלינו להפוך את השאלות לפעולה. עלינו להילחם כנגד העוול המתרחש בעולם” בידינו לתקן את העולם. הפעם נדון בשאלות: האם האדם במהותו טוב? כיצד יש להתייחס לרוע?
רע או ישר?
יש שני פסוקים בתנ”ך שנראים סותרים זה את זה: בפרשת נח נאמר: “כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו” (בראשית ח” כא) ואילו בקהלת נאמר “לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹקִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים” (קהלת ז” כט). ובכן האם יסודו של האדם “רע” או “ישר”?
נוכל ליישב את הסתירה מתוך עיון מעניין ויסודי בדיון בין רבי לאנטונינוס:
הדיון בין רבי לאנטונינוס
מסופר במסכת סנהדרין (צא” ב) על ויכוח שהתנהל בין הקיסר הרומאי אנטונינוס לרבי (רבי יהודה הנשיא) בשאלה זו: “ואמר לו אנטונינוס לרבי: מאימתי יצר הרע שולט באדם” משעת יצירה או משעת יציאה? – אמר לו: משעת יצירה. – אמר לו: אם כן בועט במעי אמו ויוצא! אלא: משעת יציאה. אמר רבי: דבר זה לימדני אנטונינוס” ומקרא מסייעו שנאמר (בראשית ד’) לפתח חטאת רבץ” [ראה גירסת ב”ר לד” י: “והודה לו רבי שהשוה לדעת המקרא שנאמר “כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו”].
אם היצר הרע שולט באדם משעת יצירה” זה אומר שהרוע הוא פנימי לאדם. אך אם היצר הרע שולט באדם משעת יציאתו בלבד” זה אומר שהאדם מטבעו הוא טוב ורק כשיוצא לאוויר העולם” הוא נאלץ להתמודד עם האתגרים הקיימים ועלול ליפול עם יצר הרע [ראה: הושע בנובץ” ‘גבוה גבוה מעל פשעו'” קונטרס ישיבת שיח יצחק (ל”ב) אלול תשע”ב עמ’ 34].
לכאורה היינו אומרים ששיטת רבי הרואה את הרוע כפנימי לאדם מבוססת על הפסוק מפרשת נח “כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו”. ולכאורה היינו אומרים ששיטת אנטונינוס הרואה את הרוע כחיצוני לאדם מבוססת על הפסוק מקהלת “לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹקִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים”.
אולם” נראה שגם הפסוק מפרשת נח הינו ראיה לשיטת אנטונינוס. השאלה היא איך מבינים את המילה “מִנְּעֻרָיו”” האם הכוונה משעת יצירתו או משעת יציאתו של האדם? אם מדובר משעת יציאתו” אז יש כאן ראיה לשיטת אנטונינוס. אולם” מצינו שרבי מסכים עם אנטונינוס “אמר רבי: דבר זה לימדני אנטונינוס” שהאדם מטבעו הוא טוב ושהרוע הוא חיצוני בלבד ומגיע רק משעת יציאתו של האדם לעולם הזה.
הרוע מגיע רק מהמפגש עם העולם הזה
אנו מוצאים מקור נוסף שתומך בפרשנות של אנטונינוס: “אמר רבי יודן מנעריו כתיב משעה שהוא ננער ויוצא לעולם” (ירושלמי ברכות ג” ה). רבי יודן קורא לנו לדייק בפסוק: “כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו”. לא נאמר שיצר האדם רע מיצירתו” אלא מנעוריו. ומה הפירוש של המילה “מִנְּעֻרָיו”? רבי יודן דורש “משעה שהוא ננער ויוצא לאויר העולם”. ולכן הרוע מגיע רק עם המפגש של האדם עם העולם הזה” אך מטבע יצירתו האדם הוא טוב.
ואם כן” אין סתירה בין הפסוק מפרשת נח לבין הפסוק מקהלת” שהרי הפסוק מפרשת נח מדבר על שעת יציאתו שהרוע נדבק באדם רק מתוך המפגש עם העולם הזה” ואילו הפסוק בקהלת מדבר על שעת יצירתו שהאדם נברא ישר.
הרוע חיצוני לעולם” הטוב פנימי לעולם
בספר ישעיהו נאמר “יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה’ עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה” (מה” ז). מדוע המילה ‘בורא’ כתובה לגבי החושך והרע ואילו המילים ‘יוצר’ ו’עושה’ כתובות לגבי האור והשלום? הרמח”ל מדייק מכאן רעיון מופלא “‘בורא רע’ כתיב” ולא ‘עושה רע'” לפי שהוא ברא הרע במציאות” שאם לא היה בורא אותו לא היה נמצא” אך אינו עושה אותו בקום עשה” (דעת תבונות סי’ קו). הקב”ה ברא בעולם אפשרות לרוע” אך הרוע איננו חלק אימננטי של העולם” אלא הוא חיצוני לעולם וללא מהות עצמית. לעומת זאת” בקהלת נאמר “אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹקִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר”. הטוב שבאדם הוא פנימי ובעל מהות עצמית. כפי שנאמר “לעולם אין הקב”ה מייחד שמו על הרעה אלא על הטובה” (ב”ר ג” ו).
המהפכה: האדם טוב וישר מטבעו
ההבנה שהאדם מטבעו הוא טוב” היא הבנה מהפכנית ביותר” מאחר שהיא נותנת לנו הסתכלות חיובית ומלאה בתקווה על המין האנושי. וזהו יסוד האמון בחיובי כפי שהרב קוק מלמדנו שהקול הפנימי של האדם בלי החשבונות הרבים שמסביב” הוא קול ישר וטוב. “האדם הישר צריך להאמין בחייו. כלומר” שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו” שהם טובים וישרים” ושהם מוליכים בדרך ישרה” (אורות התורה” יא” ב).
ההבנה שהרוע חיצוני לנו והטוב פנימי לנו” טומנת בתוכה דרישה ואחריות לאדם לשוב לגלות את טבעו הטוב” להוציאו מהכוח אל הפועל ולהתנער מהרוע שנדבק בו עם החשבונות הרבים של העולם. “מטרת החינוך היא להכשיר את האדם לצורתו המתוקנת” שהנקודה המרכזית שבה היא לעשותו טוב וישר” (אגרות הראיה ח”א אגרת ק”ע).
לתגובות: natanorot@gmail.com