גם קבלת ייסורים שייכת לגדלות של תורה. החשבונות של רוב ומיעוט” שמובאים קודם במשנתנו (מיעוט סחורה ועוד)” שייכים לנורמליות האלמנטרית של כל אדם. אמנם הם מופיעים כאן מתוך ההדרכה של לימוד התורה” אבל הם שייכים לכל אדם. כהמשך להם יש רשימה של דברים המבטאים את השאיפה לעילאיות.
יש לקבל ייסורים באהבה” בעוז” בגבורה ובאומץ. בחיים יש לפעמים מצבים של מחלה. כמובן” יש חיוב להתרפאות – מה ששייך לכל אדם מישראל. אין חיוב שיהיו ייסורים” הם מפריעים לחיים הרוחניים. אבל יש הבחנה בין הצורה שבה כל אדם מקבל ייסורים לבין הצורה שאיש רוח מקבל אותם. מסופר בגמרא על תלמידי חכמים שחלו” וכאשר באו רבותיהם לבקר אותם” הם שאלו אותם על יחסם לייסורים המזדמנים בחיי האדם: “חביבין עליך יסורין?” . מתוך דבקות בתורה מופיע מצב של קבלת ייסורים. “יסורין של אהבה” – שאין בהם ביטול תורה וביטול תפילה . אצל רבי אלעזר ברבי שמעון היה מצב של התגברות על הייסורים” הוא אף קרא להם: בואו ייסורים” בואו” נסתדר יחד .
כך צריך להיות בכל מצבי החיים” אבל יש מקום להבין שפה הכוונה לקבלת ייסורים ביחס ללימוד תורה: כאשר ישנה דבקות גדולה בתורה” אין הייסורים מצליחים לנתק את האדם הדבק בתורה מלימודה. למשל” מסופר בגמרא על רבא שמגודל דבקותו” עמקותו” שייכותו ותענוגו בקביעות התורה – הייסורים” הכאבים והפצעים באצבעותיו עד זוב דם” לא יכלו לגרום לו ביטול תורה והפרעה לשמחת הלימוד. לכאורה יש לבקש רופא ולטפל בפצעים” אלא שיש כאן מידה עילאית של דבקות בתורה שמתגברת על המצבים הגופניים הקשים – מידה שאי אפשר לדרוש מכל אדם. בדומה לכך” את דברי הגמרא שריש לקיש שכב על בטנו בבית המדרש והקשה קושיא” פירש הסבא [הרב שלמה זלמן הכהן קוק” אבי הראי”ה] זצ”ל שריש לקיש סבל במעיו ובזמן לימודו בבית המדרש התייסר בייסורים קשים” ודוקא מתוך כך הקשה את קושייתו .