ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ואתחנן
פרשה נוכחית: עקב
פרשה הבאה: ראה
 


לֶךְ לְךָ

הרב זיו רוה

אנשים רבים תולים את חסרונם ברקע שממנו הם מגיעים. 'אילו רק הייתי מקבל חינוך אחר, או הייתי בן של רב, לו הייתי גדל בשכונה אחרת או במצב סוציו אקונומי אחר, חיי היו מתפתחים אחרת, וודאי הייתי ממוקם במצב הרבה יותר טוב.' אך יש לומר את האמת, זוהי טעות נפוצה. אכן חינוכו של האדם הוא גורם חשוב, והתרבות שממנה הוא יונק היא קריטית, וכן כל התנאים החיצוניים המעצבים את חייו, אך אחרי הכול - בידו לשנות. יתרה מזו, אין טעם להצטער מנתוני הפתיחה שלו אם הם גרועים, אלא על האדם ליישב דעתו, שלא במקרה קרה הדבר. ישנה השגחה אלוקית מדוקדקת על הסביבה שבה נקלטת הנשמה לעולם, המשפחה, המקום הגיאוגרפי, התקופה וכו'. נקודת מוצא האדם, גם אם היא נמוכה, אם רק ישכיל להתגדל וללכת בדרך ה' בכל כוחו, יתברר לו שכל מעלתו וגוון עבודתו, היו צריכים להתפתח בדרך זו דווקא. כמובן, לכתחילה אנו מבקשים לגדל את ילדינו בסביבה חמה, תומכת ואמונית, אך אם אדם לא גדל כך, אין להשלים עם החיסרון, ומיותר להתמרמר עליו. אדרבא, החיסרון עצמו הוא זה שיכול להיות קרש הקפיצה של כל עבודתו ושליחותו בעולם. באופן פוטנציאלי, יתכן שבדיוק כאן טמון הזרז להולדת כישרון מקורי וייחודי, או גורם המעצב לטובה תהליך משמעותי של בניין האישיות. לקחים וחוויות שספג אדם מקשייו והתמודדותו, יכולים להוות הצלה ורפואה לנפשות רבות. נפש עמוקה, שנבנתה מתוך היציאה מן החשכה לאורה, יכולה להיות מגדל-אור לנפשות אבודות בים החיים הגועש.
דבר זה אנו למדים מאברהם אבינו, האדם הגדול שבענקים, ראש לכל המאמינים באמונת הייחוד, המהפכן ההיסטורי הגדול ביותר, שאין כדוגמת השפעתו בכל תולדות האנושות. כל זכויות צדקת הדורות שאחריו תלויות בקדושת השגתו את ה' יתברך ובאמונתו הזכה אשר לימד באהבה לכל דורש. 'אברהם העברי', שכל העולם מצד אחד של הנהר והוא בצד השני, שלקח פטיש וניתץ את כל תבניות המחשבה, הלכי התרבות ודרכי הפולחן העכורים הנהוגים בדורו. ומה היתה סביבת הולדתו? גדל אצל אבא העובד באדיקות ע"ז, בתוך תרבות אלילית גרועה שבגרועות באור כשדים, ובראשה המלך נמרוד הרודף אחריו ומנסה לשרפו בשל אמונתו.
אברהם אבינו, איננו עסוק בלרחם על עצמו או להשלים עם חסרונו, הוא עסוק בלהפריח את השממה. דווקא המדבר האמוני הצחיח שבו הוא ניטע בתחילה, הוא הגורם לכל הפריחה האמונית של כל הדורות. כל הרע העוטף אותו בינקותו, הוא שיגרום להתפרצות נהר הטוב שמתחיל ממנו ולא יפסיק עד קץ הימים. כל הפרטיות האלילית היצרית הנמוכה, היא שתעורר את הנשמה הכי כללית, שאחריות לכל הדורות על כתפיה, ותיקון כל האנושות והה-ו-י-ה בליבה.
את עומק העומקים הזה אנו למדים מדברי רבי צדוק הכהן מלובלין , על הפסוק: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" . אם נתבונן בעיון, נשים לב שהביטוי "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ" איננו רגיל. הרגילות היא להשתמש ליציאת אדם ממקום בביטוי כגון 'צא מארצך', ולהליכת אדם למקום מתאים הביטוי 'לך לך', כמו בעקידה, "וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה". אך "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ", אומר דרשני.
את הקושי פותר רבי צדוק הכהן מלובלין מספר הזוהר, " 'לך לך, לאתקנא גרמך, לאתקנא דרגא דילך וכו' ', והיינו שאמר לו, שאף שנולד מתרח שהיה עובד עבודה זרה, ובמקום שהיו שטופין בעבודה זרה, לא יפחד מזה, שאדרבא מזה עצמו יוכל לילך ולהגיע למדרגתו1." זאת מפני שהרקע של האדם, הוא הנותן בידיו כלים מיוחדים, חושף כישרונות ומשרטט תווי נפש אשר ישמשו אותו ויבנו את ייחודיותו, אם ירומם עצמו במעלות עבודת ה'.
על כן, לפי כל הנאמר יתבאר פירוש הפסוק כך, כביכול אומר ה' לאברהם, "לֶךְ לְךָ", לך ובנה את מדרגתך, "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ", כלומר מתוך זה שנולדת במקום גרוע ושפל, דווקא מנקודה זו תיבנה, ודווקא "וּמִבֵּית אָבִיךָ", מתוך המציאות שהיה תרח עובד ע"ז. ודע, שכל נתוני הפתיחה הללו אינם סתמיים ולא במקרה קרו, אלא הם אבני בניין, שמהן תוכל לתקן את מדרגתך, לבצע את שליחותך, ולהזריח את אורך הזך והמיוחד בעולמי.
רבי צדוק מבאר כי עיקרון רוחני זה קיים גם באומה כולה. המצב העגום שהיה בגלות, הוא שיחולל את התהליכים הנפשיים והאמוניים שיביאו לגאולה השלמה. המציאות החסרה עצמה היא שתיצור מנוף להשתלמות הנעשית בעוצמה שאין כדוגמתה. בדרך זו הוא מבאר את הפסוקים: "וְהֵפִיץ ה' אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר... וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן... וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" . שהגלות עצמה היא שתגרום "כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ", ועל ידי זה "וּמָצָאתָ".

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: