בשמחת תורה” נסיים את התורה בפרשת וְזֹאת הַבְּרָכָה” ונתחילה מחדש בפרשת בְּרֵאשִׁית. בספר העיקרים לרבנו יוסף אלבו מבואר כי ישנם עיקרי אמונה החורזים את תורת ה'” מתחילתה ועד סופה. כל המסופר בתורה הוא ביטוי להפנמה או לאי ההפנמה של האנושות ושל עם ישראל עיקרים אלו. העולם כולו” יעבור תהליך חינוכי שאורכו כאורך ההיסטוריה” עד שיושרשו עיקרי האמונה בלב האנושות. עמ”י נבחר להיות הלב המשפיע” המלמד” החווה את ההתגלות האלוהית” ונותן דוגמא אישית לאנושות דרך כל מאורעותיו.
רבנו יוסף אלבו” מבאר ששלושה בלבד הם עיקרי האמונה: מציאות השם” תורה מן השמים” ושכר ועונש. את י”ג עיקרי האמונה של הרמב”ם או חלוקות אחרות הוא מסביר כשורשים המסתעפים מג’ הללו” ועל חלקם טוען שאינם עיקרים” כיוון שאינם מבטלים את האמונה בדת האלוהית” אלא שאינה שלמה בלעדי כל מרכיביה” ואכמ”ל . מובן הדבר” שבתחילת ספר התורה” בפ’ בראשית” ירצה ה’ ית’ לברר את עיקרי אמונתו כמי שמקדים הקדמות לספרו” ומתוכם יובן כל הסיפור בהיבט עמוק ומכוון” כמו שבכל חכמה יונחו בתחילתה הדברים וההתחלות שעליהם תיסוב החכמה ההיא .
א. מ”בְּרֵאשִׁית בָּרָא” עד “אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ” הוא עניין אחד” ונכתב להורות על העיקר שהוא מציאות השם יתברך הפועל ברצון לכל הנמצאות. ולא כמו סברת כת הפילוסוף היווני אפיקורוס” שהיו חושבים שהעולם ‘נפל במקרה’ ושאין לו סיבה פועלת. ולכן לא נזכר בכל החלק הזה” אלא שם אֱ-לֹהִים בלבד” כלומר” בעל היכולת להמציא הכל” הפועל לכל הנמצאות לבד. ובנוסף ביאר” שמבחר ותכלית כל הנמצאים החומריים הוא מין האדם” ושהוא לבדו הצורה והשלמות לשאר הצורות” כדומם הצומח והחי. ולזה נתאחרה יצירתו” כי האדם לבדו מבין שאר הנמצאות השפלות” מכיר ומתייחס אל מי שברא לבדו הכל.
ב. מ”אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם” עד “וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ”” נכתב לרמוז על העיקר השני” שהוא מציאות הנבואה ותורה מן השמים. כי התחלת הדיבור שנדבר השם יתברך עם אדם הוא: “וַיְצַו ה’ אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן וגו'”” ובא לבאר” כי כיוון שהאדם משכיל ויודע בגדרי בעלי החיים יותר מכולם” וביכולתו לתת להם שמות – תכלית האדם לשמור מצוות קונו. ועל זה הונח בעולם הזה הנרמז בגן עדן” כדי שיאכל מעץ החיים אשר בתוך הגן” שהוא רומז אל התורה שנאמר בה: “עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ” ” וכאשר יעבור על מצוות קונו” יגורש מגן עדן.
ובעבור זה נכתב כל הסיפור ההוא שקרה לאדם עם הנחש וחוה” כדי שיהיה לו רמז על מה שיקרה לו בעולם הזה” שהנחש הנקרא בלשון רבותינו ז”ל סמא”ל” הוא יצר הרע המטריד את האדם מהשיג שלמותו” והגורם להיותו מגורש מגן עדן. ולזה נכתב בכל הסיפור הזה “ה’ אֱ-לֹהִים”” להורות כי אין די אל השגת השלמות האנושי” בהאמנת מציאות הפועל בלבד” המהווה הדברים הטבעיים” שהוא הנרמז במלת אֱלֹהִים” אבל צריך האמנת הנבואה ותורה מן השמים.
ג. ומן “וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ”” עד “זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם”” נכתב לרמוז על העיקר השלישי” שהוא מציאות השכר והעונש הפרטי וההשגחה בפרטיו המתחדשים בעולם” כקטטות ודברי ריב בין אדם לחברו” כמו שקרה לקין והבל. וזה מין אחר מן העונש לאדם וחווה” כי שם נענש אדם על עברו מצוות ה'” לרמוז על כלל מין האנושות היוצאת מזרעו” ולא נכתב סיפור זה” מצד העניין הפרטי בעצמו שקרה לאדם וחווה. אבל בפרשה זאת” ביאר ההשגחה בעניינים פרטיים מכל איש ואיש” שהרי השגיח ה’ בקין להענישו” על שלא הייתה כוונתו רצויה בעשיית הקורבן” ועל החמס שעשה להבל” לא מצד עברו מצוות ה’ בלבד. וזה להורות שהש”י משגיח בעושי רע” להענישם על מחשבתם הרעה ועל החמס אשר בכפיהם” בגדרי המוסר שהאדם יכול להשיגם בשכלו הטבעי.
לזה נכתב בחלק השלישי שם ה’ בלבד” לרמוז כי ההשגחה הפרטית בכל הדברים הנעשים בעולם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו” אינה מצד בריאתו לדברים הטבעיים” ואף לא מצד נתינתו ‘תורה מן השמים’. אלא” שמצד שלמות ה’ ומעלתו” משגיח הוא בשפלים ובנעדרי היכולת” להושיעם מיד שוסיהם. ובנוסף מבואר” שהשגחתו היא במידת הרחמים” לפתוח לרשעים דרכי התשובה” כמו שפתח לקין ואמר לו: “הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וגו'”” ולא במידת הדין” ולזה לא נזכר בזה הסיפור שם אֱ-לֹהִים כלל.
ואחר שסיים לבאר אלו השלושה עיקרים שהם התחלות לדת האלוהית” חזר להתחיל הסיפור וסדר התולדות כאשר בתחילה” ואמר: “זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם”” כאילו אמר שמכאן הוא התחלת הספר” כי כל מה שכתב עד הנה אינו אלא סידור התחלות הספר” שאינו מן הספר.
