ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: לך לך
פרשה נוכחית: וירא
פרשה הבאה: חיי שרה
 


דרך הזבוב

הרב זיו רוה

 "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם."
ג' פעמים מצוינת המילה "הַיּוֹם" בפרשייה זו, לכאורה אפשר היה בלעדיה שהרי העניין נוהג תמיד.
אלא שכל יום ויום מביא עמו את הברכה או ח"ו את הקללה שלו. אין יום אחד הדומה לחברו. בכל יום מזדמנות מצוות ותובנות השייכות להתפתחות הרוחנית של האדם שלא יופיעו ביום אחר. לכל יום תפקיד מיוחד במסע הרוחני שאדם עובר בחייו, והעבודה השייכת ליום זה שממנה הברכה האלוהית. מצבים חדשים המתרגשים על האדם, הם הזדמנות לנצל את ההתמודדות היומית שבה הוא עוסק להתעלות ולדבקות בה'. שינוי המצבים אינו מקרי אלא מכוון לפי העבודה הפנימית המוטלת על האדם. את השינוי צריך לקבל מתוך הקשבה, וזוהי "הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ". "בכל יום ויום יוצאת בת קול מהר חורב ואומרת שובו בנים שובבים", בת הקול טמונה בתוך המאורעות, ועל האדם לפתוח את לבו לקריאה המופנית אליו למלא את תפקידו האלוהי.
עניין זה לא נוהג רק באדם הפרטי, אלא באומה כולה. "בכל דור ודור שולטת מידה אחרת ממידותיו של הקב"ה שמנהיג בהם את עולמו שמזה משתנים הטבעים וכל מעשי הדור והנהגותיהם ופרנסיהם." "בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת, שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא." ברכת ההקשבה מאפשרת לידת קומה חדשה גם לאומה כולה.
חוסר הקשבה אל 'הנקודה המיוחדת' המתאימה לתקופה, יוצר הסרה מה', "וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם". "יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום" ביצירתיות אין-סופית, בהתאם להתגברות שהאדם צריך להוציא מעצמו, והעניין נוהג גם ברמה הלאומית. יש 'סור מרע' המיוחד לכל דור, שהוא הסרה מן הדרך, בבחינת "לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם".
בכל דור קיים מכשול של עבודה זרה. המהות של ע"ז איננה משתנה, היא רק פושטת את מלבושה הישן ולובשת צורה חדשה בדורות אחרים. כותב הרב קוק זצ"ל: "והרע שיצא אל הפועל וקלקל והרס באיזה דור, בתמונות אשר כבר אין להם בדורות הבאים, הוא מ"מ מסתתר תחת תמונות אחרות וחותר ומקלקל, עד שצריך הרבה טורח ועמל עד להביא הסדרים על כנם, והעיוות מגלגל יסורים ומכאובים כלליים שדורות רבים חוצים עד צוואר בבוץ שלהם, 'אין לך פורענות שאין בה אחד מכ"ד בליטרא מעוון העגל' ".
בדורנו הפולחן האלילי הקדום החליף צורתו לתאוריות ומחשבות, המסירות את האדם מאחרי ה'. חלקן מתוות לו דרך אחרת שה' לא ציווה עליה, כעגל, וחלקן מתייחסות לנברא או לכוח כמקור ולא כצינור, ובזה מעלימות את המקור האמיתי. זה הכלל - אין ריק אמוני! כל אדם הוא מאמין, השאלה רק במה הוא מאמין. לדוגמה, אדם המאמין ש"הרוב תמיד קובע", או ש"אין אמת", או ש"מוכרחים להמשיך בתהליך השלום", "או שהכסף הוא מקור האושר", אין ספק שסדרי חייו יושפעו מכך. רבגוניות היא דבר נפלא כשהיא מעשירה את עבודת ה', אך הרסנית אם היחס אל התורה הוא כאל עוד גוון. באווירת הפלורליזם המערבי הגורס כי 'כל אחד והאמת שלו', האדם יוצר לעצמו את סולם הערכים, ומשתחווה אליו, גם אם כלל אינו שם לזה לב. זהו אליל קדמון מחודש, הנקרא 'בעל זבוב'. "יראה מיוחדת לכל יחיד, במידה משונה ודמות משונה", "דתניא: "וַיָּשִׂימוּ לָהֶם בַּעַל בְּרִית לֵאלֹהִים", זהו זבוב בעל עקרון. מלמד שכל אחד ואחד עושה דמות יראתו ומניחה בתוך כיסו, כיון שזוכרה, מוציאה מתוך כיסו ומחבקה ומנשקה". דמות יראתו הוא סולם הערכים האנושי שהרכיב לעצמו ומנהיג את חייו על פיו. את זה מכנה התורה: "וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ... לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים.."
בעל זבוב החדש. בדורנו הוקם 'בעל זבוב' חדש – והפעם בשם התורה. המכשול גדול יותר מע"ז רגילה, כיוון שנעשה שימוש מכוון בכתבי הקודש, ונצרכת עין חדה כדי להבחין בו. הדרך של בעל זבוב החדש היא להשתמש בתנ"ך על-מנת להחדיר ערכים המנוגדים ליהדות, בדמיון הנצרות. לא האדם מתיישר לפי התנ"ך אלא התנ"ך מתעקם לפי האדם. אין בשיטה דרשנות ממשית, אלא שימוש אסוציאטיבי בערכים העולים בקריאה שטחית מן הספר כפתח להחדרת התרבות הפלורליסטית-פוסט מודרנית, תוך זלזול בפרשנות חז"ל. הדבקת הזבוב בדבק מהיר לקודשי ישראל ממיתה את שאיפת הקודש, מנמיכה את גדולי ישראל ומערבבת את הנפש. תורת ה', היא המגדירה את האמת והמוסר האלוהיים שהאדם צריך להתהלך לאורם, והזבוביות היא הגדרת האדם את עצמו ואת ערכיו. פירוש 'בעל הזבוב' על התורה הוא 'סם המוות'.
'דרך הזבוב', חדרה עמוק להוראת התנ"ך במוסדות משרד החינוך, לשיח האקדמאי, לתוכניות טלוויזיה על פרשת השבוע ולמיזם באינטרנט ובתקשורת ועוד. השיטה היא נגזרת של ביקורת המקרא, אך עוד יותר נמוכה ממנה. 'דרך הזבוב', אינה נעצרת רק בדרישת התנ"ך ושאר כתבי הקודש, אלא מטבילה תכני קודש נוספים באווירת הפלורליזם הליבראלי. למשל עולם הפיוט היהודי, פסטיבלים בירושלים ובת"א שנוסדו להכווין לרפורמיות-קונסרבטיביות הנ"ל וכד'.
הדבר המתוק היוצא מן החושך הזה, שהאמונה הטהורה מוכרחת להתברר ולגדול.
לקבלת מידע עובדתי: [email protected]


תגיות: עבודה זרה | הזבוב | פלורליזם



מאמרים נוספים מעלון פרשת ראה תשע"ז:
רחמיו על כל מעשיו - הרב שלמה אבינר
לראות את הברכה - הרב יורם אליהו
"מיעוט תענוג" - הרב דוד לנדאו
הבחירה בנישואין - אסתר אברהמי
שמחה בעקרות? - הרב יואב אוריאל

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: