לראות את הברכה

ראה אנכי נותן לפניכם ברכה.” זאת אומרת” הברכה כשהיא לעצמה לא די בה” צריכים ל ר א ו ת אותה” להרגישה” ולהכירה”. מדייק הרב שלמה זוין זצ”ל בספרו לתורה ולמועדים בפרשתנו.
כך הוא מבאר גם את הפסוק בהפטרה “הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך.. ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ” (ישעיה” נד). לכאורה לעתיד לבוא מלאה הארץ דעה את ה’ וכולם ידעו את ה’ מגדולם ועד קטנם ומדוע הנביא מבטיח אבנים טובות ומרגליות? וכי לכך אנו מצפים בגאולה העתידה? אלא הנביא מבטיח לנו שלעתיד לבוא נראה את הקדושה שיש בכל הארץ” שכל מקום ומקום הוא כעצם השמים לטוהר” אבנים טובות ומרגליות. כך נאמר גם למשה רבנו “כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא”” כלומר לא צריך לחפש את האוצר במרחקים” הוא נמצא בבית. בכל מקום אשר אתה עומד עליו שם הוא אדמת קודש .
בהקשר לכך מביא הרב זוין סיפור על “הבת עין” שהיה רב ברוסיה ואחר כך רב חשוב בצפת. פעם הגיע אליו לרוסיה יהודי מארץ ישראל ושיבח את ארץ ישראל בכל מיני שבחים ומעלות” עד שסיים: רבי! האבנים הפשוטות של הארץ הנן ממש יהלומים. התרגש הצדיק והחליט לנסוע לארץ” ולאחר הרבה תלאות הגיע לארץ ונתפרסם לקדוש וצדיק בצפת. אחרי כמה שנים פגש את היהודי שסיפר לו את שבחי הארץ ואמר לו: כל השבחים שסיפרת לי” הם נכונים באמת אבל מה שאמרת לי שהאבנים הפשוטות הן יהלומים” את זה אני לא רואה. השיב לו היהודי “נו” כשזוכים רואים”. נדהם “הבית עין” הלך לביתו והסתגר בביתו ימים רבים” בקושי אכל ושתה”עד שיום אחד יצא מחדרו וציוה לעשות סעודה גדולה. בתוך הסעודה סיפר: כשהיהודי הזה אמר לי כך” נזדעזעתי”הבנתי שזה לא ממנו” כי מי יעיז לדבר כך לרב בישראל” אלא מהשמים שמו את הדברים בפיו למען אדע שאינני זוכה. לכן התעניתי ועשיתי מה שעשיתי” עד שנתגלה לי היום הסוד” ואני רואה עכשיו” כי אומנם אמת ויציב” האבנים הפשוטות הן באמת יהלומים.
רבים הדברים בחיינו שהם בגדר ברכה” וברכת ה’ שורה עלינו הן במישור הפרטי והן במישור הכללי. וחולשת האדם היא להסתכל על השלילי” על הלא טוב. באה התורה ומצווה אותנו ר א ה א ת ה ב ר כ ה” תתמקד בטוב. ה’ נותן לך המון” אף על פי שאינך ראוי וכיצד אינך מודה לו על כל חסדיו. כך באדם הפרטי וביותר במבט הכללי. הנה אנחנו על אדמתנו” מיליוני יהודים בארץ” היא נותנת פרותיה בעין יפה” מהלך התשובה הולך וצובר תאוצה ורבים השבים בתשובה או מתעניינים ביהדות ורוצים בזיקה למסורת. למבט הזה אנו נקראים ולמבט הזה אנו מצווים להרים את ילדינו” שיראו עין בעין” עם כל הקשיים” הסבוכים והנסיגות” ששב ה’ לציון והוא מדבר טוב אל עמו וקרובה ישועתו לבוא.