ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויצא
פרשה נוכחית: וישלח
פרשה הבאה: וישב
 


רחמיו על כל מעשיו

הרב שלמה אבינר


שאלה: למדנו ממאמר קודם ("והוא אלי וחי גואלי") שהקדוש ברוך הוא משגיח על כל אדם בכל פרט בכל קורות חייו ושום דבר אינו נעזב למקרה, ומה בדבר בעלי חיים?
תשובה: חז"ל מספרים שרבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו הסתתרו במערה שלוש עשרה שנה בגלל גזרת מוות שנגזרה עליהם, והיו אוכלים חרובים עד שהעלה גופם חלודה. לסוף שלוש עשרה שנה, אמר רבי שמעון: וכי איני יוצא לראות ולשמוע מה קורה בעולם? יצא וישב לו על פתח המערה. ראה צייד הפורס מצודתו וצד ציפורים. כאשר שמע בת קול האומרת: דימוס (חסד וחנינה), הציפור היתה בורחת וניצלת, כשהיה שומע בת קול אומרת ספקולא (הריגה), היתה נצודה ונהרגת. אמר: ציפור, מבלעדי שמיא לא ניצודה, על אחת כמה וכמה נפשו של אדם. יצא ומצא שהעניינים שקטים, מת הקיסר, ודברי הגזרה נתבטלו (ירושלמי שביעית ט א. בראשית רבה עט ו; אסתר רבה ג; קהלת רבה י'; תוס' ע"ז טז ב ד"ה דימוס).
הנה כי כן אפילו על ציפור יש השגחה פרטית, מי יחיה ומי ימות, מי בקצו ומי שלא בקצו. אבל רבנו הרמב"ם, אין דעתו כן, וביחס לבעלי חיים הוא סובר כמו הפילוסוף אריסטו שאין השגחה פרטית על כל פרט, אלא רק השגחה כללית על המין בכללו. אם עכביש טרף זבוב, או יתוש טבע ברוק, אין זה על פי רצון ד' אלא מקרה.
הוא מביא הוכחה מדברי הנביא חבקוק, שבראותו את אכזריותו הנוראה של נבוכדנאצר הרוצח בני אדם בלי גבול, השווה אותם לדגים ולרמשי הארץ הנעזבים ללא השגחה ואמר: "ותעשה אדם כדגי הים, כרמש לא מֹשל בו" (חבקוק א יד), מה שאין כן בני אדם: "ד' למשפט שמתו צור להוכיח יסדתו" (שם שם יב), כלומר הם לא נעזבו על ידי ההשגחה האלוהית, אלא נענשו בצדק על עבירותיהם.
באשר לפסוקים: "נותן לבהמה לחמה" (תהילים קמז ט), "הכפירים שֹאגים לטרף", ( שם קד כא), "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" (שם קמה טז), או מאמר חז"ל: "יושב וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים" (שבת קז ב; ע"ז ג ב) – כל זה, מסביר הרמב"ם, ענייני השגחה כללית, שד' סידר מראש בחסדו לכל מין את הנצרך.
אם כן , למה ננזף בלעם שהכה אתונו שלא בצדק (במדבר כב לב), ולמה פסקו חכמים שצער בעלי חיים אסור מן התורה (בבא מציעה לב ב), ומשמע מכאן שלא רק להמין בכללו יש לדאוג, אלא גם לכל בעל חיים? מסביר הרמב"ם, שזה כדי לחנך אותנו לרחם על כל יצור ולא נתעלל בו סתם.
לבסוף שואל הרמב"ם: בעצם, למה שלא ישגיח ד' על כל חיה כמו שהוא משגיח על כל אדם? הוא משיב: אם כך, אפשר גם לשאול: למה לא נתן לה שכל, כמו לאדם (מורה נבוכים ג סוף פ' יז)?
אבל רבותינו חכמי הרזים, כגון הרמב"ן, סבורים שיש השגחה פרטית על כל יצור ויצור, ובין השאר הסבירו זאת בסוד ניצוצות קדושים של בני אדם המגולגלים בדומם, צומח, חי, מדבר (עיין פרי הארץ לרבי מנחם מנדל מוויטבסק פרשת בא על הפסוק בקהלת "אל מקום אשר יפול העץ שם יהוא").
אם כן , יש לפנינו מחלוקת בין הרמב"ם לחכמי הרזים. ובזה, הלכה כמותם, בגלל שתי סיבות: (א) כך מלמדים רבותינו האחרונים, וכידוע הלכה כבתראי, כאחרונים, כי החכמים האחרונים ראו דברי הראשונים וסברותיהם, שקלו וטרו, הקשו ותירצו, ליבנו את הדברים והגיעו למסקנה. (ב) הרמב"ם אמר כך מסברא ומלימוד, לעומת חכמי הרזים שראו זאת ברוח קודשם. הא למה זה דומה? לתלמיד חכם המוכיח שפלוני מת ואשתו מותרת, ולעומתו בא אדם נאמן המעיד שראה אותו חי. כך דברי חכמי הרזים הם כמו עדות, כמו שרבי שמעון בר יוחאי ששמע בת קול ביחס לציפור. וכן לרמב"ן היתה רוח הקודש וגילוי אליהו, כאשר העיד עליו האר"י ז"ל.
באשר להוכחותיו של הרמב"ם, מרן הרב קוק מתייחס אליהם בהגהותיו על מורה נבוכים. ההשוואה, אם כן למה ד' לא נתן שכל לבעלי חיים, אינה שייכת, כי גם בלי שכל בעל חיים חי לו טוב, אך למה שיסבול? הוא מביא את דברי הירושלמי על ציד הציפור וכותב שבוודאי ד' "משגיח על בעלי חיים שלא יבוא להם נזק וצער, גדול וקטן, ושיהיה להם טרפם". אבל הוא מסכים שדברי הרמב"ם נכונים ברוב המקרים, כי בעל חיים אינו חשוב עד כדי כך שיצטרך להשגחה פרטית כדי לפתור בעיותיו, ודי בהשגחה כללית. אבל בני אדם שונים מאד אחד מזולתו וכל אחד זקוק להשגחה מפורטת כדי לפתח אותו כראוי מבחינה רוחנית. מה שאין כן בעלי החיים ההולכים כולם באותו מסלול. "אבל אם יזדמן שישתנה, גם אותו היחיד לא יעזבנו". וזהו עניין הפסוק על "דגי הים" שהביא הרמב"ם, כי אצלם נדיר מאוד לראות השגחה פרטית כיוון שענייניהם קבועים, אבל אצל בני אדם זה ניכר. "והעיקר לעניות דעתי שעל הכל יש השגחה פרטית… שכולם ברואי הבורא ברוך הוא, אלא שהשגחת בני אדם התגלתה לנו והשגחת בעלי חיים נעלמה מאיתנו – מגודל עומק העניין" (אוצרות הראיה ב 950).
על כל פנים, לכל הדעות, על בני אדם יש השגחה פרטית. האם זה יהיה נכון בכל המקרים לפי רבנו הרמב"ם? – זאת נראה בפעם הבאה.


תגיות: בעלי חיים | השגחה פרטית | ורחמיו על כל מעשיו



מאמרים נוספים מעלון פרשת ראה תשע"ז:
לראות את הברכה - הרב יורם אליהו
דרך הזבוב - הרב זיו רוה
"מיעוט תענוג" - הרב דוד לנדאו
הבחירה בנישואין - אסתר אברהמי
שמחה בעקרות? - הרב יואב אוריאל

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: