מתיקות נועם עבודת ה’

משל לפלוגת חיילים ביחידה מובחרת” המחולקת לג’ מחלקות. בכל המחלקות חיילים מעולים העושים את תפקידם נאמנה” אך בכל זאת הבדל יש בין מחלקה ומחלקה. המחלקה הראשונה עושה את תפקידיה בהתלהבות וזריזות” מתוך הזדהות ושליחות כללית. המחלקה האחרונה עושה את תפקידיה בתחושה שמשא כבד מוטל עליה” בחוסר מתיקות. המחלקה האמצעית” נעה בין הראשונה לשלישית” פעמים שעושה עבודתה ברעננות ובהתלהבות” ופעמים מתוך תחושת משא כבד וחוסר חיבור פנימי.
באופן זה” ישנן ג’ דרכים אצל עובדי ה'” המרומזות בפרשת נשא” על ידי ג’ משפחות הלווים” אך באמת שייכות הן לכל ישראל . בני קהת נושאי כלי הקודש הפנימיים” הארון השולחן והמנורה” הם בעלי הדבקות הגדולה. עבודתם נעשית באהבה” בהשתוקקות ובחיבור הלב. על כן נאמר בהם “זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים” ” ומרמז לעבודה בתנועה פנימית עליונה. למטה מהם דרגת בני גרשון” בבחינת “כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה'”” כאדם שפעמים כמגורש וכמרוחק הוא” ואוחז בעבודה רק באופן חיצוני” ופעמים שאוחז בעבודה פנימית” עם חיבור המוח והלב. אפשר שרמז לכך יש בנשיאת בני גרשוני את יריעות המשכן” ובהן יריעות פנימיות ובהן יריעות חיצוניות. בנוסף” נאמר בהם “לַעֲבֹד וּלְמַשָּׂא” ” שפעמים הם בעבודה עליונה” “לַעֲבֹד”” ופעמים בבחינת “מַשָּׂא”. בני מררי” שמם מרמז על לשון מרירות” הם במדרגה השלישית. עבודתם ‘כבדה’ היתה” בנשיאת קרשי ועמודי המשכן” ויש בה רמז לכבדות הנפש. “והיינו שנמצא תמיד בחשכות” ואינו מרגיש שום טעם בתורה ובעבודת ה'” רק כשור לעול וכחמור למשא” בעבודה המפרכת כל הגוף” ו”כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים” ” אפילו שבתות וימים טובים”1″ לכן בתחילת עניינם כתוב” “וְזֹאת מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם”.
כידוע כל שבט לוי” כולל כל משפחותיו” הוא במדרגה רוחנית גבוהה ביותר. לכן כותב הרמב”ם: “וְלָמָּה לֹא זָכָה לֵוִי בְּנַחֲלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְבִזָּתָהּ עִם אֶחָיו? מִפְּנֵי שֶׁהֻבְדַּל לַעֲבֹד אֶת ה’ לְשָׁרְתוֹ וּלְהוֹרוֹת דְּרָכָיו הַיְשָׁרִים וּמִשְׁפָּטָיו הַצַּדִּיקִים לָרַבִּים שֶׁנֶּאֱמַר: “יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל” . לְפִיכָךְ הֻבְדְּלוּ מִדַּרְכֵי הָעוֹלָם” לֹא עוֹרְכִין מִלְחָמָה כִּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל וְלֹא נוֹחֲלִין וְלֹא זוֹכִין לְעַצְמָן בְּכֹחַ גּוּפָן. אֶלָּא הֵם חֵיל הַשֵּׁם” שֶׁנֶּאֱמַר: “בָּרֵךְ ה’ חֵילוֹ”6” וְהוּא בָּרוּךְ הוּא זוֹכֶה לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ”6.
אולם מדרגות עליונות הללו אינן שייכות רק לבני שבט לוי” כדברי הרמב”ם: “וְלֹא שֵׁבֶט לֵוִי בִּלְבַד” אֶלָּא כָּל אִישׁ וְאִישׁ מִכָּל בָּאֵי הָעוֹלָם” אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אוֹתוֹ וֶהֱבִינוֹ מַדָּעוֹ לְהִבָּדֵל לַעֲמֹד לִפְנֵי ה’ לְשָׁרְתוֹ וּלְעָבְדוֹ לְדֵעָה אֶת ה'” וְהָלַךְ יָשָׁר כְּמוֹ שֶׁעֲשָׂהוּ הָאֱלֹקִים” וּפָרַק מֵעַל צַוָּארוֹ עול הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הָרַבִּים אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ בְּנֵי הָאָדָם” הֲרֵי זֶה נִתְקַדֵּשׁ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים” וְיִהְיֶה ה’ חֶלְקוֹ וְנַחֲלָתוֹ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים” וְיִזְכֶּה לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה דָּבָר הַמַּסְפִּיק לוֹ” כְּמוֹ שֶׁזָּכָה לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם. הֲרֵי דָּוִד עָלָיו הַשָּׁלוֹם אוֹמֵר: “ה’ מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי.”
מכאן” שכל יהודי המתגייס להיות מחיל ה'” דינו כשבט לוי” ומדרגות העבודה הנ”ל שייכות בו. אולם” ג’ מדרגות הללו הם לאו דווקא שאדם אחד קבוע במדרגה מסוימת” אלא גם באדם אחד יתכנו כל שלושת בחינות הללו בזמנים שונים. יש עתים שהוא כבני קהת” כגון שהוא ב’מוחין דגדלות'” או בזמנים מאירים ובהירים” בחיבור המוח הלב. ויש זמנים שהוא בבחינת בני מררי” ‘כשור לעול וכחמור למשא'” בלי כל הרגשת טעם בעבודת ה'” ובכל אשר יפנה אינו רואה הצלחה. אך דווקא בעיתים שכאלו עליו לחוש כי הוא מגויס גם כעת לחיל ה'” וזוהי עבודתו והתמודדותו” ועתה בזה דווקא עושה הוא נחת רוח לה'” שעושה מה שביכולתו. וגם אם אינו מרגיש שום טעם ותענוג” אך עושה עבודתו באמונה וביגיעה מפרכת” הרי מוסר נפשו בשעה זו לעשות רצון ה’. לכן וודאי משם יעלה להיות בבחינת ‘בני גרשון'” ועד למדרגה הגבוהה בבחינת ‘בני קהת'” מאחר שאינו משלים עם מצבו” ולעולם אינו זונח עבודתו” יחזירהו ה’ למתיקות נועם עבודתו.