נורמליים תהיו

בפרשת אחרי מות” לאחר התיאור של עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים” באה פנייה כללית אל העם: “אני ה’ אלוקיכם” (יח” ב). לשון התורה כאן וכן ההמשך מזכירים ממש את מעמד הר סיני ועשרת דברותיו” כפי שגם מביא רש”י: “אני הוא שאמרתי בסיני אנכי ה’ אלוקיך” וקיבלתם עליכם מלכותי – מעתה קבלו גזרותיי”. לאחר מכן באה הדרישה לא לעשות כמעשה ארץ מצרים ולא כמעשה ארץ כנען” אלא לדבוק בחוקים ובמשפטים מאת הקב”ה “אשר יעשה אותם האדם וחי בהם”.
לאחר הפתיח הכללי הנ”ל מגיעים פרטי איסורי העריות שיש להתרחק מהם” “כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ. ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם” (יח” כז-כח). פרשת קדושים ממשיכה מייד ואומרת: “דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה’ אלוקיכם”. המשך הפסוקים הוא שוב ממש חזרה על עשרת הדברות” כאשר מוזכרים בהם כיבוד אב ואם” שמירת השבת ואיסור עבודת אלילים.
“קדושים תהיו”. היינו מצפים לראות כאן הגדרה חיובית של מהות הקדושה” מה לעשות כדי להופיע את הקדושה כאן בעולם הזה. אמנם רש”י מבאר שההגדרה היא לכאורה שלילית: “הוו פרושים מן העריות ומן העבירה” שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה”” והוא מביא הוכחות לכך מהמשך הפרשה. הקדושה או הדרך אליה נעוצים בראש ובראשונה בפרישות מן הרע.
המהר”ל בספרו תפארת ישראל” תחילת פרק ד'” מבאר שיש שני סוגי מצוות ש”מזכים את האדם שיקנה הנצחיות” – עשה ולא תעשה. ומבאר ש”החלק האחד שלא יהיה משנה את מציאותו אשר נברא עליו… ואלו הם מצוות לא תעשה שכל אלו המצוות הם שלא יצא האדם מ…מציאותו כבעילת איסור וגזל וגניבה וכיוצא בהם מן המצוות… שכל מצוות לא תעשה הם יציאה מן יושר המציאות…”. מהו “יושר המציאות” שעליו מדבר המהר”ל? במילים שלנו זוהי נורמליות.
להיות נורמלי במובן הרגיל של המילה זהו מושג מאד יחסי. הן ביחס להתנהגות חברתית” שהנורמה משתנה יחסית לתקופה” לאומה ולאזור המגורים. והן ביחס לערכי המוסר שהולכים ומתפתחים – לפני כ-200 שנה זה היה לגמרי נורמלי להיות עם צי של עבדים” ובימינו ב”ה זה לגמרי לא מוסרי. אמנם לא פעם הערכים גם מתדרדרים – יש מקומות שלנסוע ברכבת ללא כרטיס נתפס כדבר מקובל לגמרי. המושג נורמלי הוא מאד בר שינוי לכאורה.
ואמנם כל זה במציאות העולם שהוא ללא תורה” ללא אחיזה בנצח. במעמד הר סיני כאשר שמענו “אנכי ה’ אלוקיך” פרחה נשמתנו” או אז קיבלנו מהות פנימית חדשה” עלינו על דרך הקודש. נהיינו נורמלים. הנורמליות שלנו נהייתה אמיתית – אבסולוטית-אלוקית. פירוט האיסורים שמפרישים אותנו ממיני הטומאות לבל נצא מ”יושר המציאות” – הוא הוא זה שמגדיר במדויק מי אנחנו ומה אנחנו. אמור לי ממה אתה נזהר ואומר לך מי אתה. במדרש הידוע שבו הוצע לאומות העולם לקבל את התורה” רואים שהתורה לא תאמה את הטבע שלהם: עבודה זרה” גילוי עריות ושפיכות דמים. ואילו עם ישראל” “עם כהנים וגוי קדוש” מצהיר “נעשה ונשמע”” מתוך ההכנה הנפשית לנורמליות האמיתית שלנו – הטבע הישראלי-האלוקי.
מתרחש לפנינו דבר מדהים: מתוך קריאה כללית – הצהרתית של “אנכי ה’ אלוקיך” באה ונוצרת מציאות מוגדרת ממשית של מהות ואופי האומה – “קדושים תהיו”. ההוראה – האזהרה להיות קדושים נובעת ישירות מתוך עובדת שייכות של עם ה’ אל אלוקיו – “אני ה’ אלוקיכם”” ביטוי החוזר על עצמו רבות בפרשיותינו. אתם אתי” אומר הקב”ה ולכן ספֵרת החיים שלכם” הטבע הנורמלי שלכם הוא שלי. ולכן פרושים תהיו מכל הכיעור והדומה לו.
וכמובן זה בא מתוך יושר אנושי בסיסי של דרך ארץ. ומובן שמתוך הנורמליות הישראלית הזאת” נקראים האומה והיחיד לעסוק גם במצוות עשה – להוסיף קודש בעולם בדרך אל השלמות (מהר”ל שם). כאשר האדם צועד במסילת ישרים – דרכו נכונה להביאו לעלות בהר ה’ ולקום במקום קדשו.
שבת שלום