הדהוד סימפתטי – לפרשת תרומה

ישנם כלים מוזיקליים כסיטאר” סארוד” לירה כרתית” ורבאב אפגני” בהם ישנו שימוש בשני סוגי מיתרים” ראשיים וסימפתטיים. המיתרים הסימפתטיים מתוחים ומכוונים לפי תווים מסוימים על הכלי” אך אין פורטים עליהם ישירות” אלא מתנגנים הם מאליהם” כתגובה לפריטת הנגן על מיתר ראשי. למשל בכלי ההודי העתיק סראנגי” ישנם שלושה מיתרים ראשיים עליהם מנגנים בקשת ככינור” ולעומתם מתנגנים כשלושים ושבע מיתרים סימפתטיים” שכל אחד מהם מגיב לתווים מסוימים המנוגנים במיתרים הראשיים. כך מנגינה המנוגנת באופן אקטיבי מחוללת הדהוד סימפתטי כרקע המתנגן מאליו” ומשתלבות להן שתי מערכות לכדי ניגון מסתורי אחד.
רבנו המלבי”ם משתמש כמשל באפקט הסימפתטי להסברת רזים עליונים בעבודת האדם ובמבנה המשכן. כידוע” ה’ ית’ סידר את הנהגת עולמו באופן שכל הכוחות והעולמות ערוכים ונמשכים לפי מעשה בני אדם לטוב או לרע. מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו נתאווה שתהיה לו דירה בתחתונים” שהאדם יטהר ויתקדש בבחירתו בעולמו הקטן” עד שהאלהות שבו שהיא נשמתו” תמשול על הגוף וכוחותיו. אז תעלה ההארה ממעשיו להאיר לכל העולמות” והיה כנגן המנגן במיתר הראשי” כל הכוחות אשר בעולם הגדול כמיתרים סימפתטיים לעומתו” יזילו שפע וברכה מאת חי העולם. אדם המרומם את הרוחניות שבקרבו” מעורר את העלאת המציאות כולה בהופעה אלוהית. מן העולם הרוחני עולים ניגוני הרמוניה של שמחה” או מנגינות דיסהרמוניות עצובות בהתאם לאופי הפריטה של האדם על מיתרי חייו.
ככל שמדרגת האדם גבוהה יותר” כן השפעתו על העולם גדלה. בימי האבות” התרחש הדהוד סימפתטי רב עוצמה מחמת עבודתם. ענקי עולם אלו” התחילו להוריד את השכינה לארץ” עד שנמשך הכל הכולל אחרי החלק. האדם הוא עולם קטן והעולם הוא אדם גדול” וקשורים הם זה בזה. האלוהות אשר בעולם הגדול נמשכת אחרי האלוהות אשר בעולם הקטן. האבות נעשו למרכבה ולמקדש אשר ה’ שכן עליהם.
אולם” בני עליה המה מועטים. יחידים קדושי עליון אשר זכו להיות מקדש לה’ ומעון לכבודו כאבות” כמשה אהרון יוסף ודוד הם יקרי המציאות. נפשות כל המון בית ישראל הגם שהם מאורי אור נאצלות מזיו האלוהות וחלק אלוה ממעל” בכל זאת כל נפש ונפש היא רק ניצוץ קטן מהמון הרוחניות האלוהית. כדי ליצור מעין ‘מרכז כובד רוחני'” שהניגון העולה ממנו יעורר את ההנהגה האלוהית הכוללת” ציווה ה’ על עשיית המשכן בפרשת תרומה. במשכן מתאחדות כל נפשות האומה הישראלית כאיש אחד שהשפעתו על כל היש. עבודת ישראל במשכן היא המחברת את השכינה לארץ” את האלוהות לעולם כולו. לעומת התווים המנוגנים בעבודות השונות של המשכן” מתנגנות המנגינות העליזות של הזלת השפע השמימי לעולם.
“‘וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם’. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה עֲשֵׂה לִי מִשְׁכָּן” הִתְחִיל מַתְמִיהַּ וְאוֹמֵר” כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלֵא עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים” וְהוּא אוֹמֵר עֲשֵׂה לִי מִשְׁכָּן?!” . משה תמה איך יוכל בשר ודם לעשות משכן לשכינת עוזו. כביכול ה’ אומר למשה” דווקא אתה” ביכולתך לעשות” כיוון שאתה בעצמך מתנהל כמשכן. את סדרי היאחזות השכינה המתקיימים על ידי כלי גופך” אעזור לך להעתיק לכלים חיצוניים” ואת הנהגותיך לסדרי עבודה במשכן. כך נצטווה משה השקול כנגד כל ישראל” לבנות מעון בו תאחז האלוהות הכוללת” כפי שנאחזת נשמתו בעולמו הקטן. זה עומק הפסוק” “כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ”.
אכן המשכן בנוי בדמיון אדם” בעל איברים פנימיים וחיצוניים. השולחן כנגד המוח” המנורה כנגד הבינה שבלב” והשולחן כנגד החיות והכוח שנותן הלב לכל הגוויה. המשכן ומכסהו כנגד גוף האדם הכללי” החופף ומקיף על הכלים הפנימיים. צלעות כנגד הקרשים” ויריעות עור המכסות המשכן והגוף” המזבח החיצון כנגד מערכת העיכול. וכן על זו הדרך כל כלי כנגד כל איבר” כאורגניזם חי שכל אחד מאבריו משלים את פעולת זולתו. המשכן הוא הגוף הכולל האוסף ומאחד כל נפשות ישראל לכדי נפש אחת המקריבה קרבן ומקטירה קטורת” ועל זה נאמר: “וְכֵן תַּעֲשׂוּ”” שכן יעשו הכלל מה שעשה משה בפרט” שהיה שקול כנגד כל ישראל. “וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד”.