ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: תולדות
פרשה נוכחית: ויצא
פרשה הבאה: וישלח
 


הדן את דיננו

הרב זיו רוה

מדוע נקראים בתורה דייני ישראל בשם המשותף "אֱ-לֹהִים", כבפרשת עבד נרצע "וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָא-להים" , כלומר לדייני בית הדין.
רז טמיר ונשגב גילה לנו רבנו הרמב"ן בפירושו העמוק והנפלא לשאלה זו. שם זה בא לרמוז כי הא-להים יהיה עמהם בדבר המשפט, הוא יצדיק והוא ירשיע. וזהו שאמר "עַד הָאֱ-לֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱ-לֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ"1, וכך אמר משה "כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵא-לֹהִים הוּא" . נמצא כי הקב"ה הוא הדן דרך הדיינים, "א-להים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב א-להים יִשְׁפֹּט" , כלומר בקרב עדת אל, א-להים ישפוט, כי הא-להים הוא השופט .
כ"כ שגבה מעלת המשפט בישראל, ש"בשעה שהדיין יושב ודן באמת, כביכול מניח הקב''ה שמי השמים ומשרה שכינתו בצדו ". בית דין של מטה נעשה מכוון כנגד בית דין של מעלה, "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְׁפָּט לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁסַּנְהֶדְּרִין יוֹשֶׁבֶת בַּמָּרוֹם לִפְנֵי הָא-להים" .
הדיינים עושים כל שביכולתם לדון דין אמת לאמיתו, ע"י חקירותיהם ובדיקותיהם את בעלי הדין והעדים ועיון מעמיק בצווי התורה, אך כיוון שה' שוכן בקרבם, ישנה השגחה מיוחדת בכל התנהלות המשפט. כאשר פוסקים הדיינים את הדין, נעשה אותו דין לחלק מן התורה, והוא בכלל ודברך מלכנו אמת וקיים לעד . לכן אמרו חז"ל "כל דיין שדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית" .
בדיני עדים זוממים, מוסיף הרמב"ן לבאר לפי עקרון זה עוד עניין עמוק, המחדד את קדושת המשפטים והדיינים בישראל ההולכים בתורת ה'. "וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו. וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו וגו' ". כידוע, עדים זוממים נענשים באותו אופן שניסו שיבוא על הנידון. אך אם העידו העדים, וע"פ דבריהם כבר הומת הנידון, ורק אח"כ נתגלה שזוממים היו, אינם נהרגים, כיוון שנאמר "וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם", ולא כאשר עשה.
והרי גזרת כתוב זו היא פלא גדול. אדרבא, ראוי בסברת השכל שאחר שהטעו העדים את בית הדין, ראוי על אחת כמה וכמה להורגם! אולם סברת השכל ושיקולי דעת בדויים מלב שייכים ל'ערכאות הגויים', ודווקא הם הם המעלימים את השכינה ממשפטם, ואין הם שייכים לישראל. דייני ישראל דנים בסדרי משפט א-לוהיים שניתנו בסיני, כשם שעשרת הדיברות ניתנו בסיני. ועומק העניין של עדים זוממים שהמיתו על פיהם ואינם נהרגים הוא, שאם כבר נתקיים הדין והומת הנידון, "נחשוב שהיה אמת כל אשר העידו עליו הראשונים, כי הוא בעוונו מת. ואילו היה צדיק, לא יעזבנו ה' בידם כמו שאמר הכתוב "ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ" . ועוד שלא יתן ה' השופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי כי "כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵא-להים הוּא", ובקרב א-להים ישפוט. והנה כל זה מעלה גדולה בשופטי ישראל, וההבטחה שהקב"ה מסכים על ידם, ועמהם בדבר המשפט."
אך ראוי לשאול, וכי לא יתכן שיטעו הדיינים? הבעש"ט הקדוש הביא בדבר זה מעשה. "מעשה באדם שבא לדון לפני רב גדול ויצא חייב בדינו. אח"כ שאל אותו, אמנם יודע אני בבירור שהתורה אמת ודבר ה' אמת וקיים לעד, ואיני מפקפק שהדין נפסק באמת ע"פ דין תורה. אבל אני לעצמי יודע, שלא כך היה מעשה, ובאמת איני חייב לשלם לבעל דיני, והאיך יתיישבו שתי אמיתות אלו כאחד. והשיב לו, להוי ידוע לך שבגלגול הקודם נשארת חייב כסף לאדם זה, ולכן ירדת שוב לעולם הזה כדי שתפרע לו את החוב מן הגלגול הקודם, והפרעון יהיה באופן שע"פ המעשה של עכשיו, אינך חייב לו כלום, רק כדי לשלם החוב הקודם, ולכן יצא זה הפסק ע"פ התורה. ובזה מפרשים מה שכתוב בזוה"ק 'וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם', 'דין רזא דגלגוליא', שע"פ תורת המשפטים נפרעים כל החשבונות בין איש לרעהו ע"פ רזא דגלגוליא."7
לפי זה אפשר לבאר גם את מאמר חז"ל בגמרא (ר"ה כה א) על הפסוק "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" , לגבי קידוש החודש על ידי בית הדין. שאפילו היו בי"ד שוגגין כלומר סבורין שהוא ראוי להתעבר וטועין, או מזידין או מוטעין ע"י עדי שקר, ע"פ קביעתם נקבע ראש החודש וכל המועדים בעקבותיו. ולכאורה עניין זה תמוה, הרי כל קביעתם היתה בטעות? אלא כאמור, כיוון ששכינה עמהם, הרי שלמעלה לא יכולה להיות טעות. ואפילו אם בעינינו נראה זה כטעות, הרי זה רצון העליון שדווקא ביום זה יהיה ראש חודש, והרי זה אמת לאמיתו.7
אל דיינים שה' מתגלה דרכם נפשנו מייחלת מדי יום בתפילת "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה..." בספר "יערות דבש", מבאר רבי יונתן אייבשיץ, "שכוונת הברכה היא שישים על ליבו להחזרת סנהדרין, כי הם הם כסא ה', והם כנגד כסא הכבוד בשבעים בתי דינים של מעלה, וכל זמן שהיו סנהדרין במקומן, היה כבוד ה' חופף על ישראל, כדכתיב: "וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד" . לכך כתב הרמב"ם , שאין בן דוד בא עד שיהיו סנהדרין חוזרים ."

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: