הִנֵּה אֲנִי רוֹאֶה אִישׁ גָּבוֹהַּ שֶׁמִּתְקָרֵב אֵלַי. אִישׁ גָּבוֹהַּ מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה [1]. לֹא רַק בְּשִׁעוּר קוֹמָתוֹ” אֶלָּא גַּם בְּאִישִׁיּוּתוֹ. אֲנִי מִיַּד מַבְחִין שֶׁהוּא אָדָם טוֹב” צַדִּיק גָּדוֹל” תַּלְמִיד חָכָם גָּדוֹל. יָתֵר עַל כֵּן” אִישִׁיּוּת קְדוֹשָׁה כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ מְעַט בְּדוֹרֵנוּ. כַּנִּרְאֶה עָלָיו דִּבֵּר אֵלַי רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁהוּא יִהְיֶה לְמֶלֶךְ.
לֹא טָעִיתִי. הִנֵּה ד’ אוֹמֵר לִי:
“הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ” שֶׁהוּא יִמְשֹׁל עַל עַמִּי [2].
הָאִישׁ קָרֵב אֵלַי בַּעֲנָוָה וְשׁוֹאֵל אוֹתִי בַּעֲדִינוּת: “הַגִּידָה נָא לִי: אֵי זֶה בֵּית הָרוֹאֶה”[3]. כֵּן” בְּיָמֵינוּ קוֹרְאִים לַנָּבִיא גַּם בְּשֵׁם רוֹאֶה [4].
– “אָנֹכִי הָרוֹאֶה.” אַתָּה מֻזְמָן לְהִצְטָרֵף אֵלֵינוּ לְהַקְרָבַת הַקָּרְבָּן וְלֶאֱכֹל בַּסְּעוּדָה לִכְבוֹד ד’. אַחַר כָּךְ אוּכַל לְהָשִׁיב לְךָ לְכָל הַשְּׁאֵלוֹת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ. וּבַבֹּקֶר תּוּכַל לַחְזֹר הַבַּיְתָה.[4].
הָאִישׁ הוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ וְהִקְשִׁיב בְּחֶרְדַת קֹדֶשׁ.
– אָמְנָם בָּאתָ לִשְׁאֹל אוֹתִי בִּדְבַר אֲתוֹנוֹת שֶׁאִבַּדְתָּ” אַךְ זֶה לֹא נוֹשֵׂא חָשׁוּב. הֵרָגַע” הָאֲתוֹנוֹת כְּבָר נִמְצְאוּ. עָלַי לְדַבֵּר אִתְּךָ בְּנוֹשֵׂא חָשׁוּב יוֹתֵר לְאֵין עֲרֹךְ” הַנּוֹגֵעַ לַעֲתִידוֹ שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל” וְלִמְסֹר לְךָ תַּפְקִיד נִשָּׂא וּמְרוֹמָם [5].
פָּנָיו הָאֲצִילִיּוֹת שֶׁל הָאִישׁ הִבִּיעוּ תְּמִיהָה.
– אֲנִי?! אֲנִי הַקָּטָן אֲמַלֵּא תַּפְקִיד רָם? אֲנִי אָדָם קָטָן מִמִּשְׁפָּחָה קְטַנָּה בְּעַצְמָהּ” מִשֵּׁבֶט קָטָן. אֲנִי לֹא רָאוּי לְשׁוּם דָּבָר. אֲנִי רַק לוֹמֵד תּוֹרָה בְּשֶׁקֶט. מִי אֲנִי וּמָה אֲנִי? [6].
כַּמָּה נִפְלָא לִפְגֹּשׁ אֲנָשִׁים כָּל כָּךְ עִלָּאִיִּים וְיַחַד עִם זֶה כָּל כָּךְ עֲנָוִים. הִתְאַהַבְתִּי בּוֹ בְּמַבָּט רִאשׁוֹן.
לֹא עָנִיתִי לוֹ” אֶלָּא בְּחִיּוּךְ רָחָב מָשַׁכְתִּי אוֹתוֹ אֶל הַסְּעוּדָה [7].