ברוח ה’ ובידי זרובבל

זכריה הנביא היה מאנשי כנסת הגדולה והתנבא בתחילת הבית השני. בפרק ד של ספר זכריה מתוארת מנורת זהב אשר דולקת באופן פלאי בעצמה” ללא צורך במגע יד אדם – החל משלב מסיק הזיתים מן העץ” וכלה בשלב יציקת השמן לבזיכי המנורה: “רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה” וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת [=צינורות היוצקים שמן] לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ” (זכריה ד” ב).
זכריה שואל את המלאך מה פשרה של המנורה – כיצד יתכן כי המנורה שראה דולקת מעצמה: “וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי”? וכפי שמפרש רש”י את השאלה: “מה זה שהזיתים נמסקים מאליהם והשמן בא אל הנרות מאליו”? התמיהה של זכריה נובעת מכך שהדלקת המנורה היא מצווה קבועה של ישראל. דליקתה ללא מעשה של עם ישראל נוגדת לכאורה את חובתם ואחריותם.
המלאך עונה לזכריה כי הדליקה ה’אוטומטית’ של המנורה מסמלת מצב היסטורי שעתיד להגיע” ובו הקב”ה בלבד יושיע את ישראל ויבנה את בית המקדש השני” ולא הם בכוחם – “זֶה דְּבַר ה’ אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה’ צְבָאוֹת” (ו). זוהי מפת דרכים להמשך תהליכי בניין הגאולה השניה – מנורה הדולקת ללא יד אדם” המודיעה על מצב של התערבות אלוקית בלעדית למען ישראל. במה תתבטא התערבות זו? הדבר מתבאר מיד בפסוק הבא (ז): “מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר…”. הראב”ע מבאר כי הדברים אמורים כלפי כל המלכים והשרים האנושיים – אף אם הם” הנחשבים כהר גדול” ינסו לחבל במעשי זרובבל” עם זאת הוא יתגבר עליהם בקלות” כאדם ההולך במישור” מחמת העזר האלוקי.
אולם כאן בא מפנה מפתיע – מיד לאחר ההודעה בדבר בלעדיות מעשי ה'” בפסוקים הבאים התמונה לכאורה משתנה; לפתע מדגיש המלאך לזכריה דווקא את כוחו של זרובבל” מנהיג ישראל באותה התקופה. המלאך מבשר כי זרובבל הוא שיעמוד בראש תהליכי הגאולה השניה – “וַיְהִי דְבַר ה’ אֵלַי לֵאמֹר: יְדֵי זְרֻבָּבֶל יִסְּדוּ הַבַּיִת הַזֶּה וְיָדָיו תְּבַצַּעְנָה” (ח-ט). ויש להבין: האם אין סתירה בין הקביעה: “לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי”” לבין ההדגשה הכפולה כי ידי המנהיג האנושי הם שיפעלו ויובילו?
מתברר כי מנורת הזהב של זכריה מבשרת על שילוב פלאי ובו אין סתירה בין הדברים. כך מבאר זאת הרש”ר הירש (שמות כה): “בידי זכריה הנביא שלח ה’ את דברו אל זרובבל מנהיג העם” שעליו היה לירות אבן-פינה לחיי עם חדשים בישראל” על חורבות המדינה היהודית ההרוסה… אמר אליו המלאך: “זה דבר – ה’ אל – זרבבל לאמר” לא בחיל ולא בכח כי אם – ברוחי אמר ה’ צבאות!”… נשים נא לב לכך שהדיבור מעמיד את זרובבל על רוח ה’ כעל אותו היסוד” שבו ועל-ידו יעשה את שליחותו” והרוח מופיע אפוא לא רק כמכשיר הדעת גרידא” אלא כמכשיר המעשה שעליו לעשות…”.
כאשר אמר ה’ לזכריה שהכל ייעשה ברוחו” הכוונה היא שרוח ה’ תעיר את זרובבל לעשות עוד ועוד בידיו. זהו שילוב מושלם בין רוח ה’ ובין מעשי זרובבל” בדיוק כפי שהתגלה במנורה שראה זכריה. נציין כי אותו השילוב המופלא מופיע גם בנס חנוכה – הקב”ה הוא שעשה ניסים לאבותינו” והניסים הללו נעשו על ידיהם ובאמצעות גבורה שהופיעה בהם לעמוד מעטים מול רבים” צדיקים מול רשעים. יש לשים לב כי גם נס חנוכה הופיע במנורת המקדש שדלקה כאילו מאליה במשך שמונה ימים.
לטורים ומאמרים נוספים של הרב יואב אוריאל ראו באתר