גלדי הבצל

ניתן להמשיל את מבנה החיים לגלדי הבצל. רובד חיצוני מתקלף ותחתיו מתגלה רובד פנימי יותר. הרובד הפנימי הוא מהות החיצוני” סיבתו ונשמתו. הרובד החיצוני הוא כעין גוף המאפשר לפנימי להתגלות דרכו. הרובד הפנימי גם הוא חיצוניות לרובד פנימי ממנו” וכך ממשיך הסדר” עוד ועוד פנימה” עד לנשמת כל הנשמות” ריבון כל העולמים. דוגמה לכך ישנה בפרשת מקץ.
“וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם”. פרעה חש שלשני חלומותיו מסר אחד ממרומים” “וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ”. “וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה”. הרובד הארצי שיתבטא בשנות השובע והרעב” יחשוף את הרובד הפנימי” פתרון החלום. החלום הוא כעין חומר גלם” ופתרון יוסף הוא שיוצר את אופי ההתרחשות העתידה” שתהווה את נשמת התהליך” כיוון ש”כל החלומות הולכים אחר הפה” שנאמר: “וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה”” .
קילוף הגלד. חלומות יוסף הם הרובד הפנימי המחולל את חלום פרעה” ואת ההתרחשות שסביבו. יוסף חולם “וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי”” ו”הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי” . להגשמת חלומותיו” יש צורך שגם פרעה יחלום את חלומו. מאחר ואין איש פותר אותו” ייזכר שר המשקים ב’עבד העברי'” אשר “יִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ”. בשעות ספורות בלבד” יצא יוסף מבית הכלא” אחר שתים עשרה שנים” וייעשה משנה למלך מצרים! בתוך התהליך הצפוי בחלום” מזהה מיד יוסף את הפתח להתגשמות חלומותיו” ומתוך כך מציע לפרעה למנות איש חכם ונבון שיצבור בר בשנות השובע. ואכן” “וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ. אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ. וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם”.
קילוף גלד נוסף” ברית בין הבתרים. חלומות יוסף הם נשמת חלומות פרעה” אך כעין גוף הם לחלום הנבואי של אברהם אבינו בברית בין הבתרים” ונועדו להוציא את תוכנו אל הפועל. “וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו. וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל”. חלומות יוסף יגרמו לשנאת האחים. יעקב ישלח את יוסף לראות את שלום אחיו” “וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן”. שואל רש”י” והלא חברון בהר” שנאמר: “וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן “” אלא מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון” לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים. חלומותיו יביאו להורדתו לבור” להבאתו למצרים” כהכנה לירידתו הנוחה של עם ישראל לשם. “א”ר יוחנן ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרמה לו” .
עוד גלד פנימה” חטא אדם הראשון. נשמת נבואת ברית בין הבתרים” אודות הירידה לגלות” עוד לפני שעם ישראל בכלל נוצר” היא חטא אדם הראשון. לטובת תיקון העולם יש צורך אלוהי” שיווצר עם הנקי מהזוהמה שהטיל הנחש הקדמוני בזרעה של חווה. כשם שהזהב הכרוי מבטן האדמה מעורבב בסיגים” עד שיתיכוהו בחום גבוה מאוד” וכתוצאה יפרדו הסיגים ממנו” כך יסורי השעבוד הנוראי במצרים” ‘כור הברזל'” הפרידו לחלוטין את סיגי הזוהמה הקדמונית” ונוצר עם שראוי לקבל את תורת ה’ ולחיות על פיה .
את המבט המקלף את החיצוניות וחושף את נשמת התהליך” צריך לאמץ ביחס אל גאולת ישראל. כשישב יוסף בכלא זמן ארוך” בשל עלילת אשת פוטיפר” היה הכול נראה מבחוץ מסובך ותקוע” אך ריבונו של עולם עוסק היה בגאולת עולמים” דרך הסיבוכיות היותר חריפה. תהליכים ששורשם עליון שבעליונים” דוחפים ומכשירים את המציאות החיצונית להופעתם” דרך התמורות הארציות” גם אלו שאינן מובנות לנו.
צפיית הישועה” חושפת את ההתגברות המתמדת של בקיעת האור הפנימי מבין מסכי הברזל הכבדים המנסים להעלים אותו. היא מאפשרת לחיות את החלומות הגדולים שחלמו בשבילנו נביאי ישראל” לזהותם כנשמת המציאות” ולהיות שותף בהגשמתם.
כותב הרב קוק זצ”ל: “החלומות הגדולים יסוד העולם הם. המדרגות שונות הן. חולמים הם הנביאים” בחלום אדבר בו. חולמים הם המשוררים בהקיץ” חולמים בעלי המחשבה הגדולים לתקון העולם. חולמים אנו כולנו בשוב ד’ את שיבת ציון. הגסות של החיים החברותיים” בהיותם שקועים רק בצדם החמרי” נוטלת את אור החלום מן העולם” את זהר ההרחבה שלו” את עליתו העליונה” מהמציאות הקודרת” עד שהעולם מפרפר במכאובים מתוך עקיצותיה הארסיות של המציאות” חסרת זהר החלום. רק המכאובים הם ייסורי אהבה” הם ימרקו את העולם” יבררו לו כמה גדולה היא הטעות של המתפארים במציאות הלקויה” בעת אשר רק החלום החפשי” המורד במציאות וגבוליה” הוא הוא באמת האמת היותר הויתית של המציאות. ואז שב חזון החלום והיה למחזה ברור. פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות” ותמונת ד’ יביט.”