ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: לך לך
פרשה נוכחית: וירא
פרשה הבאה: חיי שרה
 


הדדיות ואחריות אישית בנישואין

אסתר אברהמי

זוגיות - היא תמיד בשניים. על כן, צריכה להיות הדדיות. זה האידיאל וכך נכון. אך במציאות זה לא תמיד קורה. זוגות רבים מוצאים את עצמם במאבקים וכל אחד מאשים את זולתו, באחריות למערכת נישואין כואבת ואף כושלת. חשוב לדעת, שהשפעה הדדית קיימת לטוב ולמוטב. כך שלכל אחד יש אחריות אישית על מה שקורה ביניהם.
כל אחד מבני הזוג הוא אדם יחיד ועצמאי, האחראי להתנהגותו ולחייו. עצם האפשרות לגירושין, מעידה שזכותו של בן הזוג לנהל את חייו כרצונו. כשכל אחד מבני הזוג לוקח אחריות על מה שקורה ולומד כיצד לעשות זאת - ניתן לחיות נישואין מאושרים. הנחת היסוד היא שכל מי שמתחתן רוצה להצליח בנישואין. אם זה לא קורה, זו לרוב תוצאה של חוסר ידע כיצד להתנהל (ולכן אין טעם בהאשמות).
מה גורם לאדם לא לקחת אחריות?
בדרך כלל ישנן ציפיות (לא מתואמות) מבן/בת הזוג שימלא רצונות וחלומות אישיים, שאינן מתממשות. עקב כך נוצרת ביקורת מתוך מבט בוחן על כל צעד ושעל של בן הזוג ועד כמה - אם בכלל, הוא עומד בציפיות. משלא מסופקים, מגיעות תחושות הפגיעה והאכזבה, שמולידות מאבקים מתוך כעס ו/או ייאוש ותחושת כישלון.
בכל הנ"ל, בן הזוג תלוי בשני ובדרך כלל מגיב שלא מתוך בחירה. גם אם כל אחד מהם צודק על העוול שנגרם לו, אזי התוצאה היא שנשארים עצובים/פגועים /כועסים וכד'. (יש גם כאלה שמרבים להתלונן ולבכות על מר גורלם, לבני משפחה וחברים. נוהג זה רק מסבך את הזוגיות, בעיקר כשמדובר במשפחת המוצא, שעל פי רוב מתערבים באופן ישיר או עקיף והאווירה השלילית מתעצמת). התחושה ש"לא טוב לי בגללו/ה", מותירה את התלוי (תרתי משמע), חסר אונים ואולי אף מוכה גורל, שהרי 'ברור' לו שהוא לא אשם = לא אחראי במצב שנוצר.
מי שרוצה לחזור לחלומו לנישואין מאושרים, חשוב שיעצור באנדרלמוסיה שנוצרה וישאל את עצמו:
• האם אני רואה את עצמי שותף/שייך למערכת הזוגית?
• האם יש לי מודעות גם לדברים הטובים שקיימים?
• האם אני רוצה להגיב למציאות ואשאר תלוי באחרים?
• האם יש בי אמונה שביכולתי לעשות טוב?
• מה הדבר הטוב (ואפילו הקטן ביותר) שאוכל לעשות כרגע?
גילוי אחריות – משנה מציאות!
זוגיות היא "ריקוד" בשניים וההשפעה היא הדדית, לכן, עשייה של אחד מהשניים יכולה לשנות ולפעול לטובה - גם אם השני פסיבי. אמנם קשה מאד להתגבר וליזום עקב החששות והכאב מזיכרון העבר, אולם צריך להאמין שמציאות של טוב בעקבות היוזמות היא אפשרית.
כאשר רק אחד יוזם מתוך אחריות ליצירת שינוי, הוא בדרך כלל מרגיש שהוא משלם מחיר, "זה לא פייר שרק אני עושה. אם יהיה שינוי לטובה, זו 'הוכחה' שאני אשם/ה והכל תלוי בי וזה לא נכון!" מחשבה כזו, בדרך כלל מונעת מן היחיד את המוטיבציה לשינוי ואחריות אישית. בנוסף, שינוי בדרך כלל מכאיב כי צריך לשנות הרגלי חשיבה, עולם מושגים וסדרי עדיפויות.
בעקבות כך, תיתכן אמירה תגובתית שמעמיקה את הבעיה:"אם הוא/היא יעשה... אז אני אעשה...". נוצר מעגל שלילי סגור, ללא אפשרויות שינוי.

כשאחד לוקח אחריות אישית לתיקון ושיפור גם כאשר בן הזוג אינו עושה דבר, קורים שלושה דברים חיוביים:
1. תוך כדי תהליך השינוי האישי, ישנה השפעה ונוצר שינוי גם אצל השני.
2. היוזם שינוי אישי, מרוויח שינוי פנימי משמעותי ובזכות כך נעשה אדם עצמאי, בוחר ושלם יותר.
3. השינוי האישי ממלא את אישיותו בסיפוק ובחיבור לעצמיותו ולעוצמתו. תחושה זו מעוררת בתוכו את הכמיהה להעניק באהבה (כדוגמת הבורא: הרמח"ל, דרך ה', חלק א',ב') ולהיטיב לאשתו/לבעלה, למשפחה ולסביבה.
מתוך תהליך זה, ניתן לחזור אל חלום הנישואין המאושרים, אלא שכעת זה לא חלום - זו מציאות חיים.
בגן עדן, כשאדם וחוה החטיאו את מטרתם, הקב"ה שואל כל אחד בנפרד:"אייכּה?" - מי את/ה עכשיו?לכל אחד מהם יש אחריות אישית על המציאות. לכן ה' מטיל על כל אחד עונש=תיקון, כאשר תוצאת עבודת הבנייה האישית מתוך אחריות, יוצרת מצב שיש לכל אחד מבני הזוג מה לתת. כאשר השניים מעניקים זל"ז, נוצרת אנרגיה חיובית הדדית, והאושר והשמחה הם בני ביתם.



מאמרים נוספים מעלון פרשת וישב תשע"ז:
המנון לאשה השמחה - הרב שלמה אבינר
תורה בחנוכה - הרב דוד לנדאו
ה' מספר הכל לנביאים - הרב יואב אוריאל
הויכוח בין ישראל ליוון - הרבנית ריבה זוננבליק
חוצפה - הרב ליאור אנגלמן

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: