סידרת “האמת והמוסר” – חלק ח’: ר’ ישראל מסלנט” הידור במצוות ורגישות לזולת

בשבוע שעבר ראינו שרק לאחר שבני אדם מסוגלים לסלוח האחד לחברו” גם אלוקים סולח לבני אדם. הפעם נברר את משנתו של ר’ ישראל מסלנט על היחס בין הידור במצוות לבין רגישות לזולת.
מתי המצוה היא טהורה?
כאשר אנו מהדרים במצוות” עלינו להיזהר שלא לפגוע או לצער את הזולת בשל כך. רבי יהודה החסיד כתב: “וכשאדם מתענה ישמור עצמו שלא יהא כעסן בו ביום כי כשאדם רעב הוא כעסן ואם יכעוס מוטב לו שלא יתענה ויהא שבע וטוב לב לבריות שלא יתקוטט וכתיב (ישעי’ נ”ח ד’) ‘הן לריב ומצה תצומו ולהכות באגרוף רשע לא תצומו כיום להשמיע במרום קולכם'” (ספר חסידים סימן תריז).
רבי ישראל מסלנט היה אומר “מצות ה’ ברה מאירת עינים. יראת ה’ טהורה עומדת לעד” משפטי ה’ אמת צדקו יחדיו” – אימתי מצוות ה’ ברה ויראת ה’ טהורה? אם צדקו יחדיו” גם מצד משפטי ה'” כלומר: אם אין בהן כל פגם גם מבחינת הלכות המשפטים שבין אדם לחברו” (הרב דב כ”ץ” תנועת המוסר ח”א עמ’ 327-328).
פעם אחת התארח בקובנה רבי ישראל מסלנט” בביתו של ר’ יעקב פרנס. כאשר הגיע הזמן לנטילת ידיים לסעודה” צמצם רבי ישראל מאוד במים ולא נטל ידיו בשפע. בעל הבית שאל אותו “מדוע צמצמת בנטילת ידיים?” רבי ישראל השיב “ראיתי שהמשרתת הביאה את המים במרחק רב במעלה ההר ובקושי גדול. אין מין הדין להיות מהדר במצוות על חשבונם וכתפם של אחרים” (שם עמ’ 328).
מסופר שאחד מתלמידיו של רבי ישראל הזמינו לסעודת ליל שבת שבדרך כלל התארכה עד לשעה מאוחרת בלילה. רבי ישראל הסכים להגיע רק בתנאי שיקצרו את הסעודה בשעתיים. לאחר ברכת המזון” נכנס רבי ישראל למטבח וביקש סליחה מהמשרתת שהפעם מיהרו בסעודה. המשרתת השיבה “הלואי שכבודו יתארח בביתנו בכל לילי השבתות. בעל הבית שלי רגיל להאריך בסעודה עד שעה מאוחרת בלילה” ואני עייפה מעבודתי במשך כל היום” עד שרגלי כושלות ממש מרוב לאות. והנה הודות לרבי” הזדרזו הערב ואני כבר חופשיה ללכת לביתי ולנוח”. רבי ישראל פנה לתלמידו ואמר לו שהידור בסעודת ליל שבת אינו מצדיק פגיעה בזולת (שם עמ’ 362; ראה: שו”ת שרידי אש ח”ד עמ’ רפ”ט).
ועוד מסופר שפעם רבי ישראל התפלל מנחה בבית כנסת מסוים וראה יהודי שנכנס בחיפזון לבית הכנסת כדי להספיק ולשמוע קדושה עם הציבור” אולם תוך כדי מרוצתו” דרך על רגלו של אדם אחר. אמר לו רבי ישראל לאחר התפילה “עד כמה שתהיה חשובה אמירת הקדושה” היא מאבדת את כל ערכה אם על ידה תסב למישהו איזה נזק או צער” (שם עמ’ 330).
מתי אין לבקש סליחה מהחבר?
בשולחן ערוך נאמר: “עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו; אפילו לא הקניטו אלא בדברים” צריך לפייסו” (אורח חיים סימן תרו סעיף א). אולם השאלה היא מה הדין אם אדם דיבר על חברו לשון הרע ורכילות ואם יפרט לחברו את מעשיו” חברו יתבייש?
ה’מגן אברהם’ כתב: “בשעת מחילה צריך לפרט החטא שחטא לחברו (ב”ח) ונראה לומר דאם [=שאם] חברו מתבייש בזה לא יפרוט אותו [=לא יפרט החטא]” (שם בהקדמה). וכן כתב המשנה ברורה: “ובשעת בקשת מחילה צריך לפרט מה שחטא לחברו” אם לא כשיודע שחברו יתביש מזה כשיפרט החטא” אזי לא יפרט אותו” (שם ס”ק ג). אולם מה הדין אם אדם דיבר על חברו לשון הרע ורכילות בסתר וחברו אינו יודע מכך ואם יספר לו” אפילו מבלי לפרט בדיוק מה אמר” חברו בכל זאת ייעלב?
הרב אביגדור הלוי נבנצל שליט”א כותב על דברי המשנה ברורה הנ”ל: “לא יפרט. אבל אם הנפגע אינו יודע שפגעו בו” וכשישמע יקפיד” שמעתי מרבותי” שלא יספר לו כלל שפגע בו” אלא יבקש רק מחילה בלב” וכך פוסק ר’ ישראל מסלנט (ביצחק יקרא” שם ס”ק ג). ומדוע פסק ר’ ישראל מסלנט שאין לספר לחברו אם החבר ייעלב? וכי איך יתכפר לאדם חטאו?!
הרב דב כ”ץ הסביר את דעתו של רבי ישראל מסלנט במילים הבאות: “ולא רק בדקדוקי מצוה הסתייג רבי ישראל לבל להדר על חשבונם של אחרים. הוא סבר” שאין גם רשות לקיים מצות גדולות או להינצל מעבירות חמורות” אם כרוך בזה צער הזולת. נתעוררה לפניו שאלה” אם אדם אשר חטא כנגד חברו בצִנעא בלשון הרע” ברכילות וכדו'” מותר לו לפייס אותו ולבקש את סליחתו” ולגלות לו באותו זמן שסיפר עליו וניבל את שמו? אם אמנם” לגבי עצמו יש לו אפשרות להינקות מעוון חמור על ידי אותו פיוס – אין לו רשות בגלל טובתו להדאיב את לב חברו ולחסד את עצמו על חשבון צערו של הזולת” (תנועת המוסר שם עמ’ 334).
“אף בשעה שאתה ירא ונפחד מאימת הדין – אין אתה פטור מלהיזהר לבל לדרוך על רגל חברך” (ר’ ישראל מסלנט).
לתגובות: natanorot@gmail.com