ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וירא
פרשה נוכחית: חיי שרה
פרשה הבאה: תולדות
 


המנון לאשה השמחה

הרב שלמה אבינר

גאולת מצרים היתה בזכות נשים שמחות. אמנם חז"ל הגדירו: בזכות נשים צדקניות. אבל במה היו צדקניות? מה עשו? האם השתתפו בשיעורים? - אין זה מוזכר. האם החמירו בהכשרים על מזון? - אין זה כתוב. האם למדו באולפנות, מדרשות ושאר מכללות? - גם זה אינו כתוב. אלא הן השרו אווירת שמחה בבית.הן אפילו השתמשו במראה (רש"י סוף ויקהל), כדי שלא תיראנה בשוב בעליהן עם פנים מפויחות וסינר מוכתם. הן דאגו להיות נעימות כדי לשמח את בעליהן ואת שאר בני המשפחה.
צדקות זו מקומה בתוך הבית. "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהילים מה(. זאת צדקות אותן הנשים: להיות שמחות ומשמחות.
גם החתימה הגדולה של מרים בשירת הים היא שמחה. יותר משירה: ריקוד. האדם הרוקד מרחף באוויר, עף, אינו משועבד לקרקע.
כמובן איננו מתלוננים. ב"ה, ימינו אינם כמו בגלות מצרים. אך בעולם הזה יש עדיין קשיים, ייסורים, צרות ודאגות, גם לכלל גם לפרט.
איך שורדים במציאות כזו? - על ידי שמחה. ממנה שואבים כוח. בעל התניא כותב ביחס למלחמת היצר, שלוחם חלש יכול לנצח יריב חזק יותר, כאשר הוא לוחם בשמחה נגד יריבו הגדול והחזק אך העייף והמיואש. על-ידי שמחה שורדים ובונים - ואפילו על-ידי הומור. אנו, עם ישראל סבלנו צרות רבות וההומור סייע לנו לשרוד. ההומור מסדר כל תופעה בפרופורציה הנכונה ומונע מן האדם להישאב יתר על המידה לתוך המאורעות הקשים.
היותנו עם שמח קשור להיותנו עם נצחי. אמרו המפרשים שבלשון הקודש יש עשרה ביטויים של שמחה: ששון, שמחה, גילה, רינה, דיצה, חדווה, צהלה, עליזה, עליסה ועליצה. אין שפה בעולם עם כל כך הרבה ביטויי-שמחה, כי אנו עם שמח. אותה שמחה ממלאת אותנו כוח עוז וגבורה להחזיק מעמד במצבים קשים.
אולם, אין זה קל תמיד להיות שמח. אך אם ניצחת בזה, ניצחת לכל אורך הקו. משל למלך שאמר למשרתו הנאמן: מה רצונך שאתן לך: אוצרות כסף או זהב? להיות שר או מפקד בצבא? ארמונות ויערות? להתחתן עם בתי? - אני רוצה להתחתן עם בתו של המלך, השיב המשרת הפיקח, כי בתור חתנו של המלך יקבל ממילא את כל השאר.
כך האדם השמח ירוויח ממילא רוב טוב. על כן יש להשקיע מאמצים רבים להיות שמח. אפילו הרופאים מצביעים על כך ששמחה מוסיפה בריאות.

כאשר בעליהן של אותן נשים צדקניות חזרו כל יום הביתה, מפורקים לרסיסים, נפשם שחוקה מעבודת הפרך שמטרתה היתה שבירה פסיכולוגית (שמות א יג. סוטה יא ב) ,היה צריך להחיות אותם. מקבלים את האיש בפנים מאירות ומחייכות, ומקימים אותו לתחייה. הנשים היו משוחחות עם בעליהן ובזה משמחות אותם. "עשרה קבים שיחה ירדו לעולם תשעה נטלו נשים ואחד כל העולם כולו" (קידושין מט ב).
השכר, הרווח שאנו מקבלים מעוצמת השמחה נלמד מחכמי הרזים, שאומרים שעל-ידי שמחה, האדם מתעלה ויוצא לחירות. הוא משתחרר מכל הקשיים והאילוצים, מכל גלגלי השיניים שביניהם הוא נטחן. הכל עדיין אפשרי, לימדה מרים שמונים שנה ובקריעת ים סוף, והנשים הצדקניות האמינו. לא בעזרת הסברים מופשטים, אלא בעצם חייה, בכך שלקחה את התוף בידיה, וכל הנשים נמשכו אחריה.
שמא תאמרו: "אבל מי ישמח אותנו? גם לנו יש צרות..." אכן. ומי שימח את הנשים הצדקניות? בוודאי לא בעליהן, ובכל זאת הן היו שמחות ומשמחות אחרים.
ריבונו של עולם יעזור לך, הוא ישמח אותך. אך לשם כך, עלייך לעזור לעצמך.
"ואיך אעזור לעצמי?"
בכל הדרכים האפשריות. זו מלחמה כוללת, טוטלית, וכמו בצבא, משתמשים בכל נשק שיש.
כדי להיות שמחה, עלייך להשתמש בכל הדרכים הכשרות, וגם בכל התחבולות הכשרות. תחבולה אינה יורדת לעומק הבעיה, ובכל זאת היא פותרת אותה בינתיים. שמעי מוסיקה, קראי ספרים טובים, הקשיבי לשיעורים מעניינים, צאי לטיולים, אכלי עוגיות טעימות מופחתות קלוריות, שוחחי עם חברות, אפילו עד שלוש בלילה אף על פי שלא הכנת כלום לשבת... לא נורא. בעלך מעדיף אישה שמחה וסעודת כריכים על פני ברבורים ושלו ודגים המוגשים על-ידי אשת מדנים קודרת. מזון אינו דבר כה חשוב. ממילא הוא נעלם והיה כלא היה. הרבה יותר חשוב שתשמחי את עצמך.
לשמח את עצמך - זהו פיקוח נפש, גם כפשוטו, כדי להוסיף לך שנות חיים. וזוהי עבודת חיים כי לכולנו יש בעיות, ומאין ניקח שמחה? והתשובה: ניקח שמחה מהדברים הטובים שאנו עושים - מה שנקרא שמחה של מצווה.
הדבר נכון במיוחד אצל נשים העסוקות במצוות לכל אורך היום, העושות חסדים, מנקות ומסדרות, מבשלות ומטפלות בילדים. נמצא, שהחסד הוא מקור של שמחה. הרמב"ם כותב שאין די לקיים מצוות. יש לקיימן בשמחה (סוף הלכות סוכה ולולב).
שמא תאמרי: "אכן יש לקיים מצוות בשמחה, אך מה אעשה ואיני מרגישה שום שמחה?" שאלה גדולה היא זו, וגם תשובתה גדולה: אפשר להיות שמחה בלי להרגיש שמחה, ואפשר להרגיש שמחה בלי להיות שמחה. כמובן, איננו נגד ההרגשה של שמחה, אך היא אינה זהה לשמחה. שמחה אינה זהה עם הנאה; היא תחושה של סיפוק פנימי מעשיית דברים טובים, מקיום החובה. היא קרובה למושג של אושר. ההנאה, כגון מאכילת מזון טעים, חולפת. העונג מורגש באותו רגע ולאחר מכן הוא נעלם, ולפעמים אף מתהפך לנגע. שמחה של מצווה קרובה למושג של אושר. אושר הוא חוויה תמידית הנובעת מידיעה ומהכרה פנימית של האדם שהוא ישר וטוב - ושאם לפעמים הוא נכשל, הוא עושה תשובה. שמחה של מצווה היא המודעות הפנימית, התודעה הפנימית של האדם שהוא טוב וישר, ולא חסר לו שום דבר אחר. אין לו צורך בשום פרס על זה. "שכר מצווה מצווה" (אבות ד ב). הוא שמח שעשה מצווה, ומשתוקק לקיים עוד מצוות.
כאשר האדם דן את עצמו לכף חובה, זה חוסם ממנו את השמחה. ולכן האדם צריך לדון לכף זכות גם את עצמו ולא רק את הזולת. אין לו לראות את חסרונותיו בלבד אלא גם את מעלותיו ומעשיו הטובים, ולהיות שמח בחלקו.
כמו כן עלייך לדון לכף זכות את מאורעות החיים שלך, כולל מאורעות החיים הרוחניים. עלייך לדון לכף זכות גם את הצרות שנוחתות עלייך. צרות אלו אינן באות במקרה, אלא שייכות לסדר ההנהגה האלוהית. הן באות ללמדנו ולהוסיף לנו. להוסיף מה? זאת רק את תוכלי להחליט בעצמך ומתוך עצמך. יש להפוך גם את הצרות לדבר טוב ."ויגזל את החנית מיד המצרי" (שמואל ב' כג כא).
עלייך להתמלא שמחה, ואז תוכלי לשמח אחרים. אלו העולמות הפנימיים. "כל כבוּדה בת מלך פנימה" (תהילים מה יד). בעולם שלנו מעריכים בני אדם הפועלים בזירה החיצונית, מדברים הרבה, מצטלמים הרבה, מתראיינים הרבה. לכן נשים אינן כה חשובות, וכן תלמידי חכמים. אך גם זה מקור לשמחה: את שמחה להיות אישה. זה נפלא להיות אישה.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: