ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויחי
פרשה נוכחית: שמות
פרשה הבאה: וארא
 


הרחקה מאיסורים

הרב דוד לנדאו

יש להרחיק אדם מן העבירה, בין שהיא איסור דאורייתא או איסור דרבנן. "וְהִתְבּוֹנֵן וְתִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ כָּאן שָׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת" . "יֵשׁ הָאִסּוּרִים עַצְמָם וְיֵשׁ סְיָגוֹתֵיהֶם". הדבר הראשון הוא הדבר הרע, האיסור עצמו, שהוא בהחלט דבר אסור. הדבר השני הוא מה שסביב לו מתוך זהירות, הסייגים. הסייגים עצמם הם משני סוגים: "וְהֵם הַגְּזֵרוֹת וְהַמִּשְׁמָרוֹת". הם שמירה, "ונשמרתם" - יש חיוב לשמור על דברי תורה. מתוך אחיזה בגזרות חכמים - יש אחיזה בתורה עצמה. חכמים מצווים להתקין משמרת מסביב לדברי התורה. "וְהֵם הַגְּזֵרוֹת וְהַמִּשְׁמָרוֹת שֶׁגָּזְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל". איסורים דאורייתא מוטלים על כל ישראל, וגזרות ומשמרות דרבנן מוטלות אף הן על כל היהודים. שני החלקים הללו הם כלליים.
אבל הפרישות של "קדושים תהיו" - אינה שייכת לכל אחד. יש גזרות ומשמרות לַכל, "וְיֵשׁ הַהֶרְחֵקִים שֶׁמֻּטָּל עַל כָּל פָּרוּשׁ וּפָרוּשׁ לַעֲשׂוֹת" לפי ערכו. אחרי מדרגת הנקיות השייכת לכל, "מעלין בקודש": "עַל כָּל פָּרוּשׁ וּפָרוּשׁ לַעֲשׂוֹת לִהְיוֹת כּוֹנֵס בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ", כלשון הגמרא בבא בתרא בפרק "השותפין" : "כונס בתוך שלו", מתוך זהירות, "וּבוֹנֶה גְּדָרִים לְעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ, לְהַנִּיחַ מִן הַהֶתֵּרִים עַצְמָם שֶׁלֹּא נֶאֶסְרוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל וְלִפְרֹשׁ מֵהֶם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מְרֻחָק מִן הָרָע הֶרְחֵק גָּדוֹל". אלה אם כן הדברים, הבירורים היסודיים.
היכן הגבול בפרישות? הרי פרוש הוא יותר ממה שצריך, מעבר לאיסורים, אם כן היכן הגבול שלא להימשך אחרי כל מיני שטויות, קלקולים ומזיקים? "הַתְּשׁוּבָה הִיא, כִּי הַפְּרִישׁוּת וַדַּאי צָרִיךְ וּמֻכְרָח, וְהִזְהִירוּ עָלָיו הַחֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ: ''קְדֹשִׁים תִּהְיוּ - פְּרוּשִׁים תִּהְיוּ" ''. לפעמים יש צורך מוסרי-נפשי בפרישות, בזהירות מרובה, כגון הוספת חומרא בתענית. "אָמְנָם עַל כָּל פָּנִים צְרִיכִים אָנוּ לְתָרֵץ הַמַּאֲמָרִים הַמּוֹרִים הֵפֶךְ זֶה. אַךְ הָעִנְיָן הוּא, כִּי וַדַּאי חִלּוּקִים רַבִּים וְעִקָּרִים יֵשׁ בַּדָּבָר". יש לתרץ בשכל ובבירור, ממקור תורה, ולא בעם-ארצות, אלא באופן כללי יסודי. יש פרישות טובה ויש פרישות רעה! "יֵשׁ פְּרִישׁוּת שֶׁנִּצְטַוִּינוּ בוֹ", חשובה לעילא ולעילא, "קדושים תהיו, פרושים תהיו", "וְיֵשׁ פְּרִישׁוּת שֶׁהֻזְהַרְנוּ עָלָיו לְבִלְתִּי הִכָּשֵׁל בּוֹ, וְהוּא מַה שֶּׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, 'אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה' ". טוב להיות צדיק - אבל לא בקיצוניות, לא יותר מדי, שלפעמים יש בזה חסרון. זה החילוק היסודי, ובהמשך הפרק יש דוגמאות .

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: