כַּמָּה צָרוֹת נָחֲתוּ עָלֵינוּ. הִפְסַדְנוּ בַּקְּרָב. חוֹפְנִי וּפִינְחָס נֶהֶרְגוּ בְּאוֹתוֹ קְרָב. עֵלִי הַכֹּהֵן נֶהֱרַג כְּשֶׁנָּפַל מִכִּסְּאוֹ. וְגַם אֲרוֹן הַבְּרִית נִלְקַח בִּידֵי הָאוֹיֵב.
יְהוּדִים תְּמִימִים חָשְׁבוּ שֶׁהָאָרוֹן הוּא קָמֵעַ” וְאִם נֵלֵךְ אִתּוֹ לַקְּרָב לֹא יֶאֱרַע לָנוּ כָּל רַע” וְאָנוּ נְנַצֵּחַ.
הֲבָלִים. לְגַמְרֵי לֹא נָכוֹן. הָעִקָּר הוּא שֶׁנְּקַיֵּם מָה שֶׁכָּתוּב שָׁם. זֶה מַזְכִּיר לִי אֲנָשִׁים שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁזּוֹ סְגֻלָּה לְהַחְזִיק סֵפֶר תּוֹרָה. נָכוֹן שֶׁהַסֵּפֶר קָדוֹשׁ” אֲבָל הָעִקָּר הוּא לְקַיֵּם מָה שֶׁכָּתוּב בּוֹ.
הַפְּלִשְׁתִּים” גַּם הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁאֲרוֹן הַבְּרִית הוּא קָמֵעַ” וְשֶׁעַכְשָׁו שֶׁהוּא בִּידֵיהֶם יִהְיֶה לָהֶם רַק טוֹב.
טִפְּשִׁים. צָרוֹת מְחַכּוֹת לָהֶם עַל כָּךְ שֶׁלָּקְחוּ לָנוּ אֶת הָאָרוֹן. הֵם עוֹד יַחְזִירוּ לָנוּ אוֹתוֹ מֵרְצוֹנָם[1].
עַל כָּל פָּנִים אָנוּ לֹא מִתְיָאֲשִׁים. אָנוּ נַמְשִׁיךְ לְהִלָּחֵם נֶגֶד הַפְּלִשְׁתִּים עַד שֶׁנְּנַצֵּחַ אוֹתָם. מָתַי זֶה יִהְיֶה? אֵינִי יוֹדֵעַ” אַךְ אֵין סָפֵק שֶׁבַּסּוֹף נְנַצֵּחַ.
אַל תִּדְאֲגוּ. אֲדַוֵּחַ לָכֶם מָה קָרָה עִם עִם הָאָרוֹן אֵצֶל פְּלִשְׁתִּים.
————————–