בשבוע שעבר ראינו שלמוסכמות המוסר האנושיות יש תוקף הלכתי שהרי כל דבר שהשכל מחייב לקיים אותו יש לו תוקף וחיוב גמור מהתורה. הפעם נברר מהם גבולות המוסר האנושי.
הקדמה
האיזון בין המוסר האנושי לבין המוסר האלוקי נלמד מדברי רבי אלעזר בן עזריה “אם אין תורה אין דרך ארץ אם אין דרך ארץ אין תורה” (אבות ג” יז). המוסר האנושי הינו הבסיס למוסר האלוקי ולכן “קדמה דרך ארץ את התורה” (ויק”ר ט” ג)” הן מבחינה כרונולוגית והן מבחינה מהותית (אורות התורה פרק י”ב) ולכן “אם אין דרך ארץ אין תורה”. אך השאלה היא מדוע “אם אין תורה אין דרך ארץ”? מדוע המוסר האנושי זקוק למוסר האלוקי?
העולם הפוסט-מודרני שבו אנו חיים כיום אינו יכול להתבסס על המוסר האנושי כסמכות בלעדית של המוסר” מארבע הסיבות הבאות:
רלטיביזם מוסרי
מקובל לומר שגישת הרלטיביזם המוסרי התחילה מהפילוסוף היווני פרוטגורס שטען ש”האדם הוא מידת כל הדברים” (אפלטון כרך ג'” תאיטיטוס)” כלומר מקור המוסר הוא האדם עצמו. אין אמת אחת אבסולוטית” אלא ערכי המוסר הם סובייקטיביים ונקבעים לפי כל אדם ואדם. כמו כן” פרוטגורס אף טען שערכי המוסר והצדק שייכים לכולם בשווה וכל אחד יכול לקבוע לעצמו מה מוסרי. “שכל איש ואיש יש לו חלק בצדק… כי דעתו של כל איש ואיש נשמעת” (שם כרך א'” פרוטגורס).
הרב קוק התייחס לתופעת הרלטיביזם” שאותה כינה בשם ‘חופש הדעות'” ואמר שחייב להיות גבול לחופש הדעות כי אחרת ייהרס קיום העולם. “שאם לא יהיה שום גבול” כל אחד יפרוק עול כל מוסר מוסכם” עד שיגיע בבינתו הפרטית לסוף הדעה על מה הוא עומד” ואז תמלא הארץ נבלה… למשל שיסכים אדם בלבבו שאין שום עוול ברציחה הוא ודאי חטא” שאם ההסכמה הזאת תפריח יהרס קיום העולם וכן כיוצא בכך” (אגרות הראיה ח”א אג’ כ).
בעידן הפוסט-מודרני הדברים נכונים שבעתיים” שהרי ערכי המוסר המקובלים נתקפים חדשים לבקרים והשקפות שהיו נחשבות פעם מחוץ לקונצנזוס” מקבלות יותר ויותר הסכמה. ולכן” המוסר האנושי שביסס את עצמו רק על השכל הישר” אף הוא איננו מתאים לגישת הרלטיביזם הטוען שלא קיים ‘שכל ישר’…
רלטיביזם תרבותי
גישת הרלטיביזם התרבותי טוענת שיש להימנע משיפוט תרבות אחרת ובכלל זה ערכיה המוסריים. שהרי כל ביקורת שיש לנו על תרבות אחרת” אינה אלא מתוך השקפת התרבות שבה אנו גדלנו. ולכן” ייתכן שאילו אנו גדלנו בתרבות האחרת” אנחנו היינו מתנהגים באותה דרך. וזאת כדברי האנתרופולוג פרנץ בועז “ציוויליזציה אינה דבר אבסולוטי” אלא היא רלטיבית” הרעיונות והתפיסות שלנו נכונות רק עד לגבול שאליו הציוויליזציה שלנו מגיעה” (228:Science 9).
ולכן” מסיבה זו העולם המערבי כושל במאבק מול האיסלאם הקיצוני” שהרי המערב נמצא במלכוד כפול: אם אי אפשר לשפוט תרבות בעלת ערכי מוסר שונים מהתרבות שלך” אי אפשר להילחם נגד תופעות שבעיניך פסולות. אם אי אפשר להילחם נגד תופעות פסולות” ממילא תופעות אלו יתפשטו והמערב יחדל מלהתקיים.
התפרצות יצרים מוליכה את השכל שולל
אבימלך שואל את אברהם מדוע הסתיר את העובדה ששרה היא אשתו? “וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹקִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי” (בראשית כ” יא). אך השאלה היא מה הקשר בין היעדר יראת אלוקים לבין היעדר מוסריות? מדוע הא בהא תליא?
המלבי”ם מסביר שכאשר המוסר” הנימוסים הישרים והמידות הטובות” נקבעים אך ורק לפי השכל האנושי” זה לא יחזיק מעמד בפני התפרצות יצרים. השכל האנושי מושפע מהרגש ולכן התאווה עלולה להוליך שולל את השכל ולהצדיק אפילו רצח. ולכן יש רק דבר אחד שיכול למנוע מהאדם לעשות רע והוא יראת אלוקים שמשמעותה להתנהג במוסריות גם כאשר איש אינו רואה (שם).
המוסר האנושי מסכים על התיאוריה אך לא על הפרקטיקה
רבינו סעדיה גאון שואל מדוע צריך לצוות על המצוות השכליות שהרי השכל האנושי יכול לדעת מה טוב ומה רע?
הרס”ג משיב שאמנם האנושות יכולה להסכים על המוסר באופן תיאורטי” אך כאשר זה יורד לפרקטיקה” אין כבר יכולת ליצור הסכמה למוסר. לדוגמא: רוב האנושות מסכימה שהרצח מנוגד למוסר. אך הסכמה זו היא תיאורטית” שהרי כאשר צריכים להתמודד עם שאלות פרקטיות כמו ‘האם רצח כולל המתת חסד והפלות?’ ישנן דעות שונות וכל קבוצה תטען אחרת. ולכן” השכל האנושי מוגבל ביכולתו לקבוע נורמות מוסריות פרקטיות המוסכמות על כולם ואם כן” המוסר האנושי אינו יכול להוות סמכות בלעדית למוסר בעולם (אמונות ודעות ג” ג).
מוסריות ללא תורה אינה מחזיקה מעמד
הרב קוק מלמדנו שלמרות חשיבותו של המוסר האנושי” אין בכוחו לבד להדריך את האנושות בדרך הנכונה “אין להדרכה זו תפיסה עומדת בפני הסתערות של תאוות שונות” כשהן מתעוררות בחזקה. וקל וחומר שאין ביד מוסר רפוי כזה להדריך את הכללות” את הצבור האנושי בעמקו והיקף גדלו” לחדור אל עומק הנשמה…לא יש [=אין] עצה אחרת כי אם שיהיה מודרך על פי המוסר האלוקי” (אוה”ק ח”ג עמ’ ב).
לתגובות: natanorot@gmail.com
