בשבת של שירת האזינו” קוראים ישראל בהפטרה את שירת דוד בסוף חייו (שמואל ב” פרק כב).
שירה זו באה כהודאה על ההצלה הסופית והמוחלטת מן הצרות הרבות והקשות שעברו על דוד – “וַיְדַבֵּר דָּוִד לַה’ אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל ה’ אֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל” (א). אין מתאים משירה זו שבאה עם החתימה הטובה לצרות הרבות” לשמש כהפטרה לשירת האזינו. כי הלא כך מגדירה התורה את מטרת שירת האזינו (דברים לא” כא): “וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד”. ויש להבין: מהי העדות שעליה מדברת התורה? על מה תעיד שירת האזינו לאחר כל הצרות שיעברו על ישראל? הנצי”ב בביאורו ‘העמק דבר’ על פסוק זה מפרש שאין הכוונה לעדות של תוכחה (כפי שעולה ממפרשים אחרים)” אלא זוהי עדות של נחמה – בשירת האזינו מתבשרים ישראל כי למרות הצרות והייסורים” יגאלם ה’ בסוף ללא תנאי – “כִּי יָדִין ה’ עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם” (דברים לב” לו). ואלו דברי הנצי”ב: “‘וענתה השירה הזאת לפניו לעד’… תבא השירה לעד שבכל זה הכעס שהכעיסו” מכל מקום” עם ה’ המה” והוא משגיח עליהם ולבסוף יגאלם… ותעיד השירה לפניו שלא יסיחו דעתם ממני”.
יש לשים לב לייחוד של שתי השירות הללו – האזינו ושירת דוד; בעוד שרוב השירות שבתנ”ך נאמרו על רקע של הצלה מצרה אחת מסוימת” שתי השירות הללו נאמרות בהקשר של הצלה כללית הרבה יותר – הצלה מצרות רבות שניחתו במשך תקופה ארוכה. ההודאה כאן איננה מכוונת למאורע מסוים” אלא היא מקיפה מהלך שלם של חיים. במדרש אגדת בראשית (פרק ס) עמדו חז”ל על הדמיון בין שתי השירות ביחס לרעות הרבות שקדמו להן: “דוד נתכנסו עליו צרות” שנאמר כי אפפו עלי רעות עד אין מספר (תהלים מ יג)” וכשהצילו הקדוש ברוך הוא מכולן” מיד אמר שירה… לפיכך [גם בשירת האזינו]: ‘והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד וגו'”.
ובמבט רחב יותר: שתי השירות הנקראות בשבת זו” משלימות זו את זו באופן מופלא. זווית המבט שלהן על ההצלה לאחר הצרות” שונה בתכלית זו מזו. שירת האזינו היא שירה עתידית. עוד לפני שניחתו הצרות על ישראל” מנבא הקב”ה לישראל כי הם יחטאו” יספגו צרות” ולאחר כל זאת יצילם ה’. כפי שביאר הנצי”ב” מטרת השירה היא למנוע מישראל מלהתייאש מקרבתם לה’. על גבי השירה העתידית” באה שירת דוד ונאמרת על העבר. אויבים רבים הצרו לדוד במשך שנים רבות” ובכל זאת הוא נותר באמונתו ובטחונו בה’. שירתו פורצת כאשר צדקתה של אמונתו התגלתה לכל. התברר לכל עד כמה גדולה היתה אמונת דוד בישועת ה'” וכיצד ניצחה לבסוף אמונה זו את האויבים כולם – ” בַּצַּר לִי אֶקְרָא ה’ וְאֶל אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי לְפָנָיו תָּבוֹא בְאָזְנָיו…. יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים: יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז וּמִשֹּׂנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי” (תהילים יח).
