הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ – פרשת האזינו

קושיא. במקום שירעיש ה’ יתברך את השמים ואת הארץ” “הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי” ” שיהיו עדים נאמנים לשירת האזינו” המדברת במה שעלול לקרות לבני ישראל אם לא יקיימו את התורה” יכול היה לברוא את האדם מראש ללא יצר הרע?! הרי שטן פנימי זה הוא גורם הנפילות כולן” מעוור ומטעה את בני האדם ולבסוף גם מקטרג עליהם. אפילו את התורה” שהיא מקור החיים כמטר וכטל לעולם” “יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי1″” הוא משכיח” עד שבני אדם מבקשים להם דרכים נפסדות” “אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם1”.
תשובה לשאלה זו מצויה בשירת האזינו עצמה” לפי פירוש המלבי”ם . “הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא”. הקב”ה ברא את אדם הראשון תמים” שלם” בלא המום של יצר הרע” “הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ”. ובנוסף הזהירו ה’ לבל יאכל מעץ הדעת טוב ורע” והודיעו על ההפסד הגדול שיקרה לו אם יעבור על ציוויו” “וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת” . אכן” לפני שאכל האדם” הִתאווה רק אל האמתי הטוב והזך” אך ע”י אכילה זו נמשך גם לדברים שיש בהם רע” וגורמים ריחוק מה’ ית’ שהוא כמוות ממש. כיוון שלפני האכילה היה לבו נקי לחלוטין מנטיית היצר” צריך היה הנחש לבוא אליו מבחוץ” אולם אחר האכילה” נתערבב הרע בנפשו” ברצונו” במחשבותיו ברגשותיו בדמיונותיו ובמעשיו. כך נעשה האדם וזרעו מורכבים מטוב ורע.
כשעמדו ישראל במעמד הר סיני” נתרפאו ממום היצר” וערלת הלב הוסרה מהם” ועל זה אמר הכתוב “מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם” . ומאחר שפסקה זוהמתם ולא היתה בהם עוד נטייה לעבור על דברי תורה” שזהו בעצמו המוות” נעשו בני חורין ממלאך המוות . אך כאשר בא אליהם שנית הנחש מבחוץ” הפעם בדמות ה’ערב רב'” והסיתם לעשות את עגל הזהב” חזר המום לכפי שהיה.
“‘אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְכֶם’ ” כְּשֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל בְּסִינַי וְקִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת” עַל כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים יֵשׁ לְךָ רְשׁוּת בָּהֶם וְעַל אֻמָּה זוֹ אֵין לְךָ רְשׁוּת בָּהּ” שֶׁהֵם חֶלְקִי” כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי חַי וְקַיָּם כָּךְ בָּנַי קַיָּמִין… ‘כִּי חֵלֶק ה’ עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ’1″ וְלֹא רְצִיתֶם אֶלָּא חִבַּלְתֶּם מַעֲשֵׂיכֶם וַאֲמַרְתֶּם לָעֵגֶל” ‘אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל’ ” וּלְכָךְ: ‘אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ'”6.
אך אפשר עוד לשאול מדוע ברא ה’ מסית” גם אם נאמר שמתחילה היה מחוץ לאדם? על זה נאמר “כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט”. נשמת האדם ירדה לעוה”ז כדי שיזכה במעלתו הרוחנית על ידי מעשיו ולא כמתנת חינם” כ’לחם בזיון'” המבייש את המקבל. משל בספר הזוהר למלך שהיה לו בן יחיד שאהב אותו מאוד” ביקשו באהבתו שלא יקרב עצמו לאישה מופקרת” שכל מי שמתקרב אליה לא ראוי לבוא לארמון המלך. לימים רצה המלך לבחון את נאמנות בנו ושכר אישה מופקרת שתנסה לפתותו. אם אותו בן יציית לציווי אביו” יגער בה ויסלקה מעליו” אז ישמח אביו” ויכניס את בנו לחדרים הפנימיים של היכלו” ויתן לו מתנות וכבוד גדול. ומי גרם את כל העילוי של הבן? אמור מעתה” אותה אישה. ולאותה אישה יש שבח מכל הצדדין” שעשתה פקודת המלך” וגרמה לכל הטוב שזכה הבן ולאהבתו של המלך אליו. בנמשל כך המסית ששליחותו להעמיד את האדם בניסיון” ואם לא ישמע לו” יזכה לשכרו במשפט.
אך עוד אפשר לשאול” והרי יש אנשים המסתבכים בפתויי המסית ומגיעים לידי כליה ואבדון ממש ולא זוכים בדרך זו לשום מעלה. כאן אנו מחויבים להאמין ש”אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא”” ה’ לא יעשה עוול לנפשות” ואינו מעמיד אדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו. אף אם לא עמד אדם בניסיון” “וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח” ” לעיתים ולא תמיד” על פי חשבונות של מעלה שאין כאן המקום לפרטם” “החכמה העליונה סידרה להרבות עוד ההצלה” שנשמה אחת תבא לעוה”ז פעמים שונות בגופים שונים ועל ידי זה הנה תוכל לתקן בפעם אחת את אשר קלקלה בפעם אחרת או להשלים מה שלא השלימה” .