הפטרת שבת תשובה

בשבת פרשת ניצבים קוראים ישראל את נבואת התשובה האמורה בסוף ספר הושע. הושע הנביא הוא מן המוכיחים הקשים והחריפים ביותר כלפי עם ישראל. בתחילת ספר הושע מובא משל מעשי המלמד עד כמה בני ישראל חוטאים. משל לאישה המזנה תחת בעלה” מצוי בנביאים ומסמל את נטיית ישראל מה’ אל העבודה הזרה. אולם בתחילת הושע מופיע משל דומה” אך חריף הרבה יותר – הושע ממשיל את ישראל לאישה שהיא קודם כל מזנה עם אנשים רבים” ורק לאחר מכן” ולאחר שכבר נולדו לה ילדים מן הזרים” היא גם בוחרת להתחתן. כשם שבחתונה שכזו תתקשה הזונה מאד להינתק מחייה הקודמים ולהיקשר לבעלה החדש בנאמנות” כן מתקשים ישראל להיקשר לקב”ה” מרוב דבקותם באלילים.
התשובה מתוך עומק כזה של חטא היא קשה ביותר. ואכן” פסוקים מעטים לפני קריאת הושע לתשובה בסוף ספרו” מתגלה פעם נוספת החומרה של עוון ישראל: “צָרוּר עֲוֹן אֶפְרָיִם צְפוּנָה חַטָּאתוֹ [=עוונות ישראל שמורים ועומדים לפני הקב”ה” והוא לא שכח אותם – מצודת דוד]… תֶּאְשַׁם שֹׁמְרוֹן כִּי מָרְתָה בֵּאלֹהֶיהָ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ עֹלְלֵיהֶם יְרֻטָּשׁוּ וְהָרִיּוֹתָיו יְבֻקָּעוּ” (יג” יא-יד” א).
והנה” מיד לאחר פסוקים חמורים אלו קורא הושע לישראל לאחוז בתשובה: “שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה’ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ” (יד” ב). קריאה זו של הושע מגלה עד כמה גדול כוחה של התשובה; עד כמה ניתן במעשה קל של וידוי לכפר על עוונות כבדים מנשוא. חז”ל עמדו על כך במדרש פסיקתא רבתי (פיסקא מד – שובה ישראל): “אין מדת הקדוש ברוך הוא כמדת בשר ודם. מדת בשר ודם כותב אילוגין [=גזירה] קשה ומחליפו בממון הרבה [בלבד]. ו[אילו] הקדוש ברוך הוא כותב אילוגין קשה ומחליפו בדבר קל. ואיזה דבר קל? ‘קחו עמכם דברים ושובו אל ה” (הושע יד ג). מה כתב למעלה מן הפרשה? – ‘צרור עון אפרים… תאשם שומרון כי מרתה באלהיה’; ואחר כל הדברים האלה אומר [הקב”ה] לישראל: עשו תשובה ואני מחליף את כולן”.
במדרש משלי (פרשה ו) עומדים חז”ל מתוך פסוקים אלו” על כוחה של התשובה לעקור אף את העוונות החמורים ביותר: “אמרתי לו: כבר יש לי תשובה אחרת שהיא גדולה ממנה” שנאמר: ‘שובה ישראל עד ה’ אלהיך כי כשלת בעונך’ – אפילו אם כפרת בעיקר” מה אם מי שכופר בעיקר” הקדוש ברוך הוא מקבלו בתשובה” אף זה הקדוש ברוך הוא מקבלו בתשובה”.
אם כן” הושע קורא לישראל שלא להתייאש אפילו מחמת העוונות החמורים ביותר שעשו. מכל מצב יכולים הם לפנות בתשובה אל הקב”ה. בהתאם לכך” בפסוק ה מצוי המענה של הקב”ה לתשובה שכזו – “אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ”. מצוי כאן חידוש עמוק ביותר של התשובה. נאמר כאן כי גם כשישראל שבים בתשובה” אין די בה מצד מידת הדין להשיב את אהבת ישראל להם. אולם הקב”ה מבטיח כי בעקבות תשובת ישראל” הוא ישוב ויאהב אותם בנדבה” כלומר בחסד” לפנים משורת הדין. וכך מבאר זאת המצודת דוד (בתיקונים קלים להקלת ההבנה]: “כאשר יתוודו ישראל” אז אסלח על מה שהלכו בדרך שובב ומרדו בי” ואז אוהב אותם בנדבת לבי אף שאינם ראויים אל אהבה” שהרי הוידוי יכול להסיר האיבה אך לא להשיב את האהבה. ובכל זאת אומר ה’: ‘כי שב אפי ממנו’ – ותשוב אם כן האהבה הראשונה של ה’ לישראל”.
לטורים ומאמרים נוספים של הרב יואב אוריאל ראו באתר