העתק של מכתב של הרבי מחב”ד” הרב מ”מ שניאורסון זצ”ל” על החופש הגדול. תחילה יובא המכתב במלואו” ואחר כך ביאור למכתב.
“…תכסיס יצר הרע המשונה שקרא לו בשם ‘ימי חופש'” ולצערנו ולדאבוננו מתקבל אפילו אצל כמה מהחרדים לדבר ה’ במשך כל השנה” באומרם שימי החופש שאני” ואין אז מקום לעמל ויגיעה” ואין מרגישים שזהו היפך התורה אשר הודיעה שאדם לעמל יולד” לא יגעת ומצאת אל תאמין. ימים יוצרו ולא אחד בהם” שאין אף יום מיותר ולא שעה אחת” כי ניתנו בקצבה לא פחות מהדרוש לאדם למלא תפקידו הפנימי” שהוא כמאמר המשנה ‘אני נבראתי לשמש את קוני'” אבל לא גם יתר על המידה” שלכן כל רגע שאין מנצלים אותו” ולו יהיה בימים האמורים הנ”ל” הרי זה אבדה שאינה חוזרת” ימים ערטילאין וכלשון הזוהר הקדוש. והאריכות בדבר המובן לאדם ישר הולך” אך למותר” (מכתב כ”ה תמוז תשט”ז).
נושא המכתב הוא החופש הגדול וסגנון הבילוי במהלך החופש. בדבריו” אין הרבי מבחין בין קטנים לגדולים” עיקרון אחד לכולם.
“…תכסיס יצר הרע המשונה שקרא לו בשם ימי חופש” – הרבי טוען שהמינוח הוא גורם השפעה דומיננטי על התנהגותנו. ה”יצר הרע” מנצל זאת” ומכנה תופעות שונות במינוחים היוצרים להם דימוי משובש ומטעה. לדוגמה” המונח “חופש” מצלצל כ”חופשי”. אנחנו “חופשיים”” “משוחררים”. ה”חופש” הוא תקופה של שחרור” שאין בה מחויבות.
“ולצערנו ולדאבוננו מתקבל אפילו אצל כמה מהחרדים לדבר ה’ במשך כל השנה” באומרם שימי החופש שאני [= בימי החופש זה שונה]”. המונח “חופש” התקבל גם אצל אנשים שמקפידים על נורמות תורניות במשך כל השנה” אבל בהגיעם לימי החופש” הם טוענים שימי החופש הם משהו אחר” הם שונים. אין חובה לעמוד בהם בסטנדרטים הרגילים. הרי לא לשווא קוראים לתקופה זו “חופש”!
“ואין אז מקום לעמל ויגיעה” – טענתם העיקרית היא שבחופש איננו נדרשים לעמול” לעבוד את ה’ בעמל” להתאמץ בקיום מצוות ולהגות בתורה יומם ולילה.
“ואין מרגישים שזהו היפך התורה אשר הודיעה ש’אדם לעמל יולד'” ‘לא יגעת ומצאת אל תאמין’ “. הדרישה הבסיסית של התורה היא לעמול. “אדם לעמל יולד” – אדם! כלומר” זוהי מהותו של האדם” ולכן אין תקופה שאדם משוחרר מתביעה זו.
“ימים יוצרו ולא אחד בהם” שאין אף יום מיותר ולא שעה אחת” – הפסוק “ימים יוצרו…” (תהלים קלט טז) נתפרש במשמעות “שאין אף יום מיותר ולא שעה אחת”. אין זמן מיותר לבזבוז. הקב”ה הקציב לנו כמות מוגבלת של ימי חיים” והיא נצרכת במלואה על מנת שנוכל להשלים את התפקיד שהוטל עלינו.
“כי ניתנו בקצבה לא פחות מהדרוש לאדם למלא תפקידו הפנימי” שהוא כמאמר המשנה ‘אני נבראתי לשמש את קוני’ אבל לא גם יתר על המידה” – קיבלנו סך מדויק של ימים” הדרושים לנו למלא את תפקידנו הרוחני בעולם. שהרי על כל אדם הטיל ה’ משימה מיוחדת” כפי שנאמר (קידושין פב א): “נבראתי לשמש את קוני”. כל הנבראים נבראו על מנת לשמש את ריבונו של עולם. על כולם הוטל תפקיד מוגדר וייחודי” ולשם כך ניתנו להם משאבים. בזבוז המשאבים לריק תימנע מהם את אפשרות למלא את משימתם. “שלכן כל רגע שאין מנצלים אותו” ולו יהיה בימים האמורים הנ”ל” הרי זה אבדה שאינה חוזרת” ימים ערטילאין וכלשון הזוהר הקדוש”.
“והאריכות בדבר המובן לאדם ישר הולך” אך למותר” – הרבי מחב”ד מסיים בכך” שאין צורך להאריך בדברים המובנים לכל בר-דעת ההולך בדרך ה’.
ובחזרה לתחילת המכתב. הכינוי “חופש” שדבק לימים אלו יוצר אשליה שהם מחוץ לחשבון” שהם זמן שמחוץ לזמן. ועל כן” הדרישות הקבועות לא חלות עליהם. כנגד זה טוען הרבי מחב”ד” שאין זמן מחוץ לזמן. הוקצבה לכל אחד מאתנו מכסת זמן מדויקת הדרושה למשימתנו עלי אדמות. בזבוז חלק מהזמן היא אבדה שאיננה חוזרת. עקרונות אלו מחייבים גם מבוגרים וגם בני נוער.
האם קיימת חלופה רצויה – שמשדרת מסר חיובי ולא רק שחרור – לכינוי “החופש הגדול”? אולי: נופש” התרעננות” התחדשות” חילוץ עצמות… הצעות נוספות תקבלנה ברצון.
גם הראי”ה קוק זצ”ל בשבתו ברחובות להינפש כתב: “עתה בשבתי במושבה רחובות בימי הקיץ” להנפש מעט מעמלי כדרכי בכל שנה” (איגרת תקע”ח). “בהיותי יושב פה בנאות דשא במושבת רחובות אשר ביהודה” (איגרת פט).
