תקיעת שופר

“מצות היום בשופר” ” כמו שכתוב “יום תרועה יהיה לכם” . הרמב”ם מגדיר מצווה זו כגזרת הכתוב . אשרינו שיש לנו גזרות כאלה” מצוות כאלה. וכן לנו” לבית אהרון” יש מצווה לברך את עם ישראל באהבה” ואחריה אנו אומרים: “ריבונו של עולם” עשינו מה שגזרת עלינו…”. מה טוב חלקנו בגזרות הנעימות הללו.
הגמרא אומרת: “רחמנא אמר תקעו” ” למעלה מן הטעמים. מה שאמר רחמנא מונח בעצם המציאות. זוכים בעצם עשיית המצווה” אף על פי שאין טעמה מובן. ישנן עוד הרבה מצוות חוקתיות מעל השכל. “חוקה חקקתי” . אבל פה לא מסתפק הרמב”ם לומר שזו גזרה” אלא מוסיף טעם. “טוב טעם ודעת למדני” . רמז יש בה: להתעורר בתשובה” לחזור לאמיתיות האדם של תורה ושל ישראל. להיפגש עם נשמתנו ואמיתיותנו. לחזור לטבעיותנו – לעומת שטף החיצוניות שמשכיח את עצמנו.
שואלים חז”ל בגמרא: למה תוקעים וחוזרים ותוקעים. והתשובה: כדי לערבב את השטן . מה פירוש ערבוב השטן? מסביר רש”י שכשהוא שומע שמחבבים את המצוות” מסתתמות טענותיו. קשה לנו להיפרד מן המצווה. התמלאנו מקול אלוהים זה שהוא כל כך נחמד” עד שאיננו יכולים להיפרד ממנו. בשייכות הזו למצוות” ב”אהבתי מצותיך” ” אנו מנצחים את המקטרגים השמימיים” את מלאך המוות.
מלאך המוות הוא אחד המלאכים. מלאך הוא עילאיות שמיימית טהורה כעצם השמים לטוהר. אם הוא אינו מצוי בינינו” אין זאת אומרת שאינו קיים. אי-ידיעה אינה משנה את אמיתת המציאות. לעומת זאת” חז”ל נפגשו עם מלאכים. בגמרא מסופר שמלאך נפגש עם רב קטינא” ודיבר איתו בעניין חיבוב מצוות ציצית.
במאבק שלנו נגד השטן אנו מנצחים בכוח הקביעות הנשמתית של אהבת התורה ומצוותיה” מתוך דבקות בתורה” אהבת התורה ושקידת התורה. כיוון שיש לישראל חיוניות של אהבת המצוות ממקור התורה” ממקור חיינו ואורך ימינו” מתעכב השטן.
וזה חוזר לדברי הרמב”ם” שרמז יש בשופר” רמז אשר בו כל מיני גוונים. מכוח ההתעוררות וההתעלות האלוהית על ידי שמיעת שופר וריבוי קולותיו” מתברר לשטן שיש דבקות ישראל באורייתא .