המצאת היתרים

הפרק שלנו כולל מצוות” עבירות וגם מידות” באריכות ובהתבוננות רבה על פרטי פרטים. “פְּרָטֵי מִדַּת הַנְּקִיּוּת רַבִּים הֵם מְאֹד וְהִנָּם בְּכָל הַפְּרָטִים שֶׁבְּכָל הַשְּׁסָ”ה מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה. כִּי אָמְנָם עִנְיַן הַמִּדָּה כְבָר אָמַרְתִּי שֶׁהוּא לִהְיוֹת נָקִי מִכָּל עַנְפֵי הָעֲבֵרוֹת. וְאוּלָם אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל הָעֲבֵרוֹת מִשְׁתַּדֵּל הַיֵּצֶר הָרָע לְהַחֲטִיא אֶת הָאָדָם” כְּבָר יֵשׁ מֵהֶם שֶׁהַטֶּבַע מְחַמְּדָן יוֹתֵר וּבָהֶן מַרְאֶה לוֹ יוֹתֵר הֶתֵּרִים” אֲשֶׁר עַל כֵּן יִצְטָרֵךְ בָּהֶן יוֹתֵר חִזּוּק לְנַצֵּחַ אֶת יִצְרוֹ וּלְהִנָּקוֹת מִן הַחֵטְא”. אדם מוצא היתרים כי יש לו רצון לעבור. הוא ממציא היתרים.
“וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ‘גָּזֵל וַעֲרָיוֹת נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מְחַמַּדְתָּן ומִתְאַוָּה לָהֶן’ “. אין הכוונה לגזל ממש” אלא שאנשים אינם מבררים אם הממון שלהם הוא בדיוק בסדר. רובם אינם שמים לב לכך ומסתבכים בגזל. ממונם אינו כשר כל כך. “וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ רוֹאִים” שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רֹב בְּנֵי הָאָדָם גַּנָּבִים בְּגָלוּי הֵם” דְּהַיְנוּ” שֶׁיִּשְׁלְחוּ יָד מַמָּשׁ בְּמָמוֹן חַבְרֵיהֶם לָקַחַת וְלָשׂוּם בִּכְלֵיהֶם” אַף עַל פִּי כֵן רֻבָּם טוֹעֲמִים טַעַם גְּנֵבָה בְּמַשָּׂאָם וּמַתָּנָם”. רוב האנשים מסתבכים במצבים לא כל כך כשרים בקשר לפרוטה” לכן צריך “תשובה של חושן משפט”. צריך ללמוד הרבה “חושן משפט”” ולעשות בירור גדול על כל פרוטה. עד שמתברר שהפרוטה שלי היא” עלי להתרחק ממנה. לכן יש מצב ש”רובם בגזל” ” לגבי דקדוקי המצבים המסובכים שנכשלים בהם. רוב בני אדם אינם גנבים” ובוודאי מחשיבים זאת כדבר לא יפה” אך “טוֹעֲמִים טַעַם גְּנֵבָה בְּמַשָּׂאָם וּמַתָּנָם” בְּמַה שֶּׁיּוֹרוּ הֶתֵּר לְעַצְמָם לְהִשְׂתַּכֵּר אִישׁ בְּהֶפְסֵדוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ” וְיֹאמְרוּ ‘לְהַרְוִיחַ שָׁאנֵי'”. יש לאדם חמדה טבעית לעשירות” לכן הוא ממציא היתרים. מסתמא” רוב בני אדם אינם גזלנים ממש” אבל הם “טועמים טעם גניבה” ביחסים חברתיים” כגון מצבים של מסחר ותחרות: סתם לגרום נזק לחברו אינו יפה” אך כאילו מותר להשיג רווח על חשבון הפסד חברו. דוגמא לכך: “וּכְבָר הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר לְחֶנְוָנִי שֶׁלֹּא יְחַלֵּק קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים לְתִינוֹקוֹת כְּדֵי לְהַרְגִּילָן שֶׁיָּבוֹאוּ אֶצְלוֹ”. זו תחבולה למשוך קונים מחנוונים אחרים. “וְלֹא הִתִּירוּ חֲכָמִים אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁגַּם חֲבֵרָיו יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת כֵּן”.
“וּבְכֻלָּם אִסּוּרִים רַבִּים. כִּי לֹא הַמַּעֲשֶׂה הַנִּכָּר וּמְפֻרְסָם בְּעֹשֶׁק וּבְגָזֵל הוּא לְבַדּוֹ הָאָסוּר” אֶלָּא כָּל שֶׁסּוֹף סוֹף יַגִּיעַ אֵלָיו וְיִגְרֹם אוֹתוֹ” כְּבָר הוּא בִּכְלַל הָאִסּוּר”. ב’מוסר אביך’ מבואר שהגדרים להרחיק את האדם מן האיסור אינם רק שמירה חיצונית” אלא חלק מן האיסור” כמו שכתוב כאן: “סוף סוף יגיע אליו”. וכן הוא במשנה ראשונה בברכות: “כדי להרחיק את האדם מן העבירה” .