“הִנֵּה מַפְסִידֵי הַזְּרִיזוּת הֵם הֵם מַגְדִּילֵי הָעַצְלָה” . המפריע והמקלקל את הזריזות” הוא העצלה. הזריזות היא היפך העצלות. ההנחה היסודית הזאת נאמרת באופן פשוט מאוד” בעברית פשוטה המובנת לכל אחד. אחר כך” כלל גדול זה מתפרט.
“וְהַגָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּם הוּא בַּקָּשַׁת הַמְּנוּחָה הַגּוּפִית” וְשִׂנְאַת הַטֹּרַח וְאַהֲבַת הָעִדּוּנִים בְּתַשְׁלוּם כָּל תְּנָאֵיהֶם”. הרצון להרבות במנוחה מרגיל את העצל לעצלות. עצלות וזריזות הם שני הפכים. זריז אינו עצל ועצל אינו זריז. אפשר לנוח באופן נורמלי” אך כאן מדובר בשאיפה קיצונית של ריבוי מנוחה ושנאת הטורח. “כִּי הִנֵּה אָדָם כָּזֶה וַדַּאי שֶׁתִּכְבַּד עָלָיו הָעֲבוֹדָה לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ כֹּבֶד גָּדוֹל”.
“וְאָמְנָם צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע הָאָדָם כִּי לֹא לִמְנוּחָה הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה” אֶלָּא לְעָמָל וָטֹרַח”. “אדם לעמל יולד” . בגמרא יש בירור האם הכוונה לעמל תורה” לעמל רוחני” “אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה” ” או לעמל פרנסה” דרך ארץ. מכל מקום הוא נולד לעמל. העמל והטורח הם הכרח. “וְלֹא יִנְהַג בְּעַצְמוֹ אֶלָּא מִנְהַג הַפּוֹעֲלִים הָעוֹשִׂים מְלָאכָה אֵצֶל מַשְׂכִּירֵיהֶם”. מי ששכור אצל מישהו ומקבל משכורת” ודאי יהיה זריז. “וּכְעִנְיָן מַה שֶּׁהָיָה אוֹמֵר ” ‘אֲגִירֵי דְיוֹמָא אֲנָן'”” אנחנו שכירי יום. אם יש עיכוב בסדר העבודה והלימוד ביום” יש להשלים בלילה. “וּכְדֶרֶךְ יוֹצְאֵי הַצָּבָא בְּמַעַרְכוֹתֵיהֶם” אֲשֶׁר אֲכִילָתָם בְּחִפָּזוֹן” וּשְׁנָתָם עֲרַאי” וְעוֹמְדִים תָּמִיד מוּכָנִים לְעֵת קְרָב” וְעַל זֶה נֶאֱמַר” ‘כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד'”.
שאלה: האם לא צריך להתענג בלימוד תורה?
רבנו: כאשר אדם נהנה מלימוד תורה” יש לו תענוג מיגיעה זו” מרץ ושמחה” ולא עצלות וחולשה.
“כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר” צָרִיךְ שֶׁיָּשִׂים הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ עֲרַאי בָּעוֹלָם וְקָבוּעַ בָּעֲבוֹדָה”. העולם הזה הוא עראי” העולם הבא אינו עראי. על הפסוק: “למען יאריכון ימיך” אומרת הגמרא: “לעולם שכולו ארוך”. העולם הבא הוא עולם שכולו ארוך” ארוך” ארוך” ארוך מאוד. העולם הזה הוא קטן. צריך להיות “עֲרַאי בָּעוֹלָם וְקָבוּעַ בָּעֲבוֹדָה”” עבודת ד'” עבודת הקודש. יש סיפור מפורסם על ה’חפץ חיים’ זכרונו לברכה. פעם בא אליו יהודי אורח מאמריקה. שם היו רבנים שהתרגלו הרבה שנים לחיים נוחים ומרווחים. אותו רַבַּי היה אדם חשוב” מסודר בצורה יפה” והחליט לעשות טיול בליטא. ה’חפץ חיים’ לא היה גר כמו הרבי מאמריקה” אלא בדירה פשוטה” מרוהטת בפשטות עם מעט רהיטים. אמר לו הרבי: איפה הרהיטים שלו? השיב לו: ואיפה הרהיטים שלך? – אני? אני במלון. אני אורח פה. אמר לו ה’חפץ חיים’: גם אני אורח פה. כשמרגישים ברור שאנו אורחים בעולם הזה” לא צריכים הרבה לוקסוסים והרבה הרחבות. ההכרחי הוא מספיק ודי. “יִתְרַצֶּה וְיִסְתַּפֵּק בְּכָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם בְּמַה שֶּׁמִזְדַּמֵּן לוֹ וְיִקַּח מִן הַבָּא בְּיָדוֹ וְיִהְיֶה רָחוֹק מִן הַמְּנוּחָה וְקָרוֹב לִמְלָאכָה וְלֶעָמָל”. עד כאן בירור דברים יסודיים .