“וְכַאֲשֶׁר יִתְאַמֵּת אֵצֶל הָאָדָם גֹּדֶל עֵרֶךְ הַמִּצְווֹת וְרֹב חוֹבָתוֹ בָּהֶם” וַדַּאי שֶׁיִּתְעוֹרֵר לִבּוֹ אֶל הָעֲבוֹדָה וְלֹא יִתְרַפֶּה מִמֶּנָּה” . כאשר זה יהיה ברור” אמת ונכון לאדם” מתוך אמונה והשקפת עולם צודקת” יגיע לזריזות. אלו דברים פשוטים” לכן הפרק הזה הוא קצר. אך אותם הדברים שנאמרו ביחס לזהירות גם שייכים לזריזות” לכן יש מקום לחזור באופן תמציתי ויסודי על “דרך קניית הזהירות”.
הדבר הראשון כדי לרכוש קניין נפש של זהירות באופן חינוכי מוסרי וקבוע הוא לימוד תורה. כל העניינים החינוכיים נמשכים מלימוד תורה. תכלית לימוד התורה היא לקיים. “ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים”. כמובן” הקיום הוא בין אדם למקום ובין אדם לחברו.
יחד עם הידיעה” צריך קיום. “ולא עם הארץ חסיד” . אדם צריך להתחנך ליראת שמים ולמידות טובות כך שיהיה תלמיד חכם המקדש את השם. אחד הראשונים” הר”ן” כותב שיש מקום להבין שהמצווה לכבד תלמיד חכם” היא דווקא בתלמיד חכם בעל מעשים טובים” אך מסתמא תלמיד חכם מתנהג כראוי בין אדם לחברו. העיקר אינו הידיעה. אותן הידיעות שבמקורות היהדות אפשר למצוא אצל אנשי מדע גם ברשעות. תכלית המדע והחכמה היא הישרות בדרך החיים. זהו מובנה העיקרי” ולא “חכמים המה להרע” . לעומת “שכל טוב” ” “שכל טוב לכל עושיהם” ” יש גם שכל רע” ד’ ישמרנו.
עיקר האדם הוא שכלו” חכמתו” “צלם אלהים”. חס ושלום שהאדם יהיה חצוף! מקור החכמה ומקור הדעת הוא מקור אלוהי” ויש לכבדו. אדם צריך לכבד את עצמו ולכבד את צלם אלוהים שבו” בכל סדר חייו. זהו מובנה האמיתי של תורה.
“תורה מביאה לידי זהירות” . התורה כוללת תורה שבכתב” תורה שבעל פה ולימוד המצוות” אך כאן יש הדגשה מיוחדת לחלק ההיסטוריה שבתורה המתחיל בספר בראשית. בתפילת שמונה עשרה” אנו אומרים: “אלהי אברהם” אלהי יצחק ואלהי יעקב”. בהמשך לאבות” “משה קיבל תורה מסיני”. ככל שיש התבוננות בתורה שמתגלה על ידי גדולי תורה” האדם מתחנך יותר. היסוד הוא העיון וההתבוננות. אשרי אדם שמתחנך” מתאמץ ומתקדם בדרך החיים באופן אנושי והתנהגותי – מתוך התבוננות מחשבתית .