נקיות של מנהיג אלוקי

בפרשת קורח מתהווה ערעור קשה על מנהיגותו של משה. בתגובה” מתפלל משה לה’ ובתוך כך הוא מזכיר את צדקתו בתור מנהיג האומה – “לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי” וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת-אַחַד מֵהֶם” (טז” טו). ודאי שבח הוא למנהיג שהצליח להימנע מלחטוא כלפי הכפופים לו. אולם יש להבין מדוע כה גדולה מעלתה של הנהגה זו” עד שעליה נסמך משה בתפילתו. כדי להבין זאת נצרף למבטנו את דברי שמואל בהפטרה.
בהפטרת פרשת קורח נוהגים ישראל לקרוא בפרקים יא-יב של ספר שמואל א’. בפרקים אלו מוכיח שמואל הנביא את ישראל לפני מותו. בתחילת תוכחתו לישראל שמואל מעמיד למבחן מול העם את דרכיו כמנהיג. הוא מוכיח את צדקתו כמנהיג לעיני כל ישראל. שמואל קורא לכל ישראל קריאה המזכירה מאד את הדברים הנ”ל של משה: “הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד יְהוָה וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ” אֶת-שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת-מִי עָשַׁקְתִּי אֶת-מִי רַצּוֹתִי” (יב” ג). גם בנוגע לדברי שמואל יש להבין מהי המשמעות של שבח זה.
במדרש במדבר רבה (פרשת קורח” יח) שופכים חז”ל אור חדש על דברי משה ושמואל. המדרש מבאר ששני המנהיגים הללו” לא די שלא עשו עוול” אלא שהם אף נמנעו מליטול את הדרוש להם מכוח תפקידם כמנהיגי הציבור. ואלו דברי המדרש [בשינויים קלים]: “‘לא חמור אחד מהם נשאתי’ – מה שהיה דרכי ליטול לא נטלתי מהם – בנוהג שבעולם אדם שהוא עושה בהקדש נוטל שכרו מן ההקדש [=כשאדם עובד לצורך בית המקדש הרי הוא מקבל משכורת מממון ההקדש] ואילו אני בשעה שהייתי יורד ממדין למצרים היה דרכי ליטול מהן חמור? והרי בשביל צרכיהם ירדתי להוציאם ממצרים” ובכל זאת לא נטלתי! וכן שמואל הצדיק אמר: ‘הנני ענו בי נגד ה’ ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי’ – שור שהייתי מקריב עליהם לקרבן ומבקש רחמים עליהם וכן למשוח עליהם מלך מכספי היה… וכשהייתי מסתובב בין ערי ישראל ועושה דיניהם וצרכיהם והולך וסובב כל עיירות ישראל הייתי הולך וסובב מעיר לעיר וממקום למקום והחמור היה שלי”.
כעת מבינים אנו כי משה ושמואל הצביעו על דרך ייחודית בהנהגת העם. הם נהגו בפרישות יתירה מממון הציבור – לא די שנזהרו מעושק וגזל” אלא דאגו שבכל עבודתם לא ישתמשו בשום הוצאה ציבורית. זוהי מידת חסידות של מנהיג הפועל לפנים משורת הדין. לפני מות שמואל” הוא לימד את ישראל ואת שאול המלך הטרי שהעמיד להם” מהי דרך ההנהגה שאליה יש לשאוף.