האם נכון לשיר על גרים “ושבו בנים לגבולם”?

שאלה: האם על גרים נכון לשיר “ושבו בנים לגבולם” כשהם מתגיירים? הרי “ושבו בנים” הכוונה שהם היו בפנים” יצאו ועכשיו חוזרים” והם לא היו בפנים.
תשובה: כן. כי הוא כן היה בפנים כמו שכתוב בגמ’ שבת (קמו א) שהגרים לא היו בסיני אבל נשמותיהם היו כמו שכתוב (דברים כט יד): “כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני יהוה אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום”” ” ואת אשר איננו פה עמנו היום” הם הגרים (וכן בגמ’ שבועות לט א). יוצא שגר הוא נשמה יהודית אבל היא נולדה בגוף של גוי” ואז לא צריך לגייר את הנשמה אלא צריך לגייר רק את הגוף. הביטוי הנפוץ בגמרא הוא “גר המתגייר”. מקשים: למה כתוב “גר” המתגייר ולא “גוי” המתגייר? אלא משום שנשמתו כבר היתה בסיני” נשמתו כבר התגיירה ורק גופו צריך לעבור גיור.
הפוסקים שואלים: האם גר יכול לברך שלא עשני גוי? יש אומרים שיברך שעשני גר. יש אומרים שלא יברך כלל. ויש אומרים שיברך שלא עשני גוי” כי יש בנשמתו ניצוץ של קדושת ישראל שגרם לו להתגייר (רמ”א או”ח מו ד. נזירות שמשון על ט”ז. מ”ב מו סק”י. בה”ט סק”ח. פסקי תשובות מו יב). וזה כמו שאמרנו שנשמתו של גר היתה כבר נשמה יהודית רק היה בגוף של גוי.
משל למה הדבר דומה” פעם רב אמר לי: אני צריך לתת הרצאה לחילוניים מה זה גר” תן לי משל. אמרתי שזה כמו צנחן שצנח על קקטוס” וזו נשמה יהודית שצנחה על גוף של גוי. אמר לי נפעם: אני צנחן ופעם צנחתי על קקטוס… אמרתי: אתה רואה איך הכול מן השמים…
אבל רוב המין האנושי לא צנחו על קקטוס. מהלך של גר צדק הוא לא מהלך של רבים אלא מהלך של יחידי יחידים” יוצאי דופן. כמו שלא כולם תלמידי חכמים אלא רק יחידי יחידים. כתוב בשמונה עשרה “על הצדיקים ועל החסידים ועל זקני עמך בית ישראל ועל פליטת בית סופריהם (שהם גם תלמידי חכמים) ועל גרי הצדק ועלינו”” יחידי יחידים מוזכרים וגרי הצדק מופיעים עם הצדיקים” החסידים ותלמידי חכמים – ובסוף כתוב “עלינו” כלומר הרוב.
הדוגמה המפורסמת של גר צדק היא רות” שאמרה: “אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך” כי אל אשר תלכי אלך” ובאשר תליני אלין” עמך עמי” ואלהיך אלהי. באשר תמותי אמות” ושם אקבר” כה יעשה ד’ לי וכה יסיף כי המות יפריד ביני ובינך” (רות א טז-יז). כלומר” החיבור של נשמתו של גר כל כך עמוק שרק מוות יכול להפרידו.
לכן” ודאי על גרים נכון לשיר “ושבו בנים לגבולם” כשהם מתגיירים” הרי הם חוזרים לשורש נשמתם.