האדם שבדרך

הרב זיו רוה
… והיה האדם גדול ההשפעה הזה” מתנועע ממקום למקום בעל כורחו” ואע”פ שהשתדל במשימתו בכל כוחו” כשהיה מגיע למקום חושך וצלמוות” וכל מיני מצוקה” היה מבקש לברוח משם כבורח מן האש” ורק אחר שטיהר זוהמת המקום הזה היה מבקש להוסיף להישאר שם עוד. והנה” אע”פ שהודרך כיצד עליו לנהוג” ונערך היטב למסע” לא העלה בדעתו עד כמה יהיו קשים ניסיונותיו” וכמה מתנגדים יבואו עליו מבחוץ” אויבים” ייסורים וקשיי הישרדות. פעמים” עם אריכות הזמן” שנאלץ להתמודד עם התנגדויות פנימיות רבות זעזוע” כוחות מבית ביקשו לעקור את ישוב דעתו” עד שלא נותר לו אלא לבקש ישועה ורחמים ממרומים. פעמים” שהיה נופל ממדרגתו ביותר מגודל הניסיון” ולא נתן ליבו אל הרושם העז שתחולל בחירתו. פעמים” שהיה צריך להתעכב במקום אחד זמן רב” או לצאת ממקום מהר או לחזור לאחוריו” ובדרך הנהגתו היה נותן שמות לכל מקום” ועונד שמות הללו במחרוזת זוהרת סביב צווארו…
פשר הדברים. אפשר להסתכל על ספר במדבר” כרצף מקרי של אירועים מקומיים מנותקים” טובים וקשים” שחוו אוסף אנשים שחיו בדור מן הדורות. אך עמוק ונכון יותר” להתבונן על ההליכה ב’ספר הדרך'” כהוויה אחת הכוללת בניין מתמשך” של קומת אדם אחד” עם ישראל” גוי אחד בארץ” שנאמר (יחזקאל לד) “וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם” – “אתם קרויין אדם ואין עובדי כוכבים קרויין אדם” (ב”מ קיד ב). כל אירועי דור זה הם אבני הבניין הרוחני של עם ישראל לדורות” והלימוד בהם דומה להבטה באלבום התמונות המשפחתי” בחוויות שחווינו ‘על בשרנו'” וכל תמונה היא לקח לחיים” כל נפילה היא מנוף לקומה בוגרת יותר. אנו שואבים הדרכה פנימית” ‘מעצמנו של פעם'” בבחינת ‘אין חכם כבעל ניסיון’. עם ישראל שצעד במדבר אז” ממשיך עוד לצעוד” “כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ” (דברים יב)” אנחנו עדיין בדרך” מפריחים מדבר רוחני עשיר בניסיונות.
הספר נפתח במניין” “שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן”. המִפקד נצרך” בשל הסכנות והקשיים הצפויים בדרך” כצבא הנכנס לקשרי מלחמה העורך מסדר ותדריך. האורגניזם האלוהי החי” עמ”י” מסתדר לחנייה והליכה” כגוף המאורגן באיבריו השונים ע”פ חשיבותם ותפקידם. בלב הכלל” שוכן הארון במשכן” מנורה שולחן ומזבח” ומסביב מחנה לוויה” ודגלי השבטים” “וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם” (במדבר א נב).
עם ישראל מושם במקום הקשה ביותר” במלחמה הרוחנית העזה ביותר” במשך ארבעים שנה” במטרה אלוהית לנצח את הרע ולבטלו” ולתקן בכך את העולם כולו” שנאמר” “הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא” (דברים ח’). (ע”פ זוהר קנ”ז ע”א” ספר הדע”ה ח”ב”ד”כ”ד). “עַל פִּי ה’ יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה’ יַחֲנוּ כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ. וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יָמִים רַבִּים וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִשְׁמֶרֶת ה’… וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר וְנָסָעוּ אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ וגו'” (במדבר ט’). כל חניותיהם ומסעותיהם רק בדבר ה'” בהתאם לעבודה שהיו צריכים לעבוד” ולתהליכים והניסיונות שהיה עליהם לעבור. והיו כל ארבעים ושניים מסעותיהם כמסע אחד מתמשך” כנגד שם ה’ בן מ”ב אותיות (מג”א או”ח תכ”ח ז)” המבטא את גילוי גבורת ה'” בסדרי גיבוש הזהות הישראלית.
השבוע נציין את יום שחרור ירושלים. בלא תודעת ה’דרך’ האלוהית” החושפת בהדרגתיות את הופעת הנשמה הישראלית דרך קשיים וסיבוכים” עלול יום ירושלים לבטא אירוע היסטורי חשוב” אך לא יותר מזה. זו אחת הסיבות שלחלקים מן האומה” יום זה עדיין אינו משמעותי למדי. אם הנוחות החומרית היא שאיפתנו” הרי שבהקמת המדינה כבר נוצר לכך בסיס רחב” ולא נותר עוד אלא להשקיע בשיפור הכלכלה הביטחון והתרבות. חשיבה מעין זו גוררת בהכרח תסכול” כיוון שעמדת הנפש היא שכביכול הגענו ‘אל המנוחה ואל הנחלה'” והעובדה שיש כל מיני גורמים ש’מעכירים את האווירה'” ומלחמות בלתי רצויות” מצערת ומאכזבת. אכן” חוסר ההכנה הרוחנית ל’דרך’ מורגש בחריפות. לעומת זה” אם מודע אדם כי אנו מתקדמים בדרך בעלת עליות וירידות” עוד לא השלמנו את מטרת יציאתנו ממצרים” וניסיונות והתמודדויות רבות עוד לפנינו” הוא ימצא כוח רענן לכל אשר ידרש מאתו” כיוון שמוכן הוא לכך. ישנן קומות רוחניות רבות הממתינות שנתקדם אליהן בדרך לגאולת עולמים” כימות המשיח” בניין בית המקדש” חזרת הנבואה ותיקון עולם במלכות ש-ד-י. חזרתנו לירושלים עיר הקודש” במלחמת ששת הימים” ולשאר חלקי ארץ ישראל שנפלו בידי אויבינו” כולן תחנות רבות משמעות במסע הישראלי שטרם הסתיים. ככל שנעמיק ב’ספר הדרך'” תיעשה דרכנו עמוקה” אמתית ומאוחדת.