בסוף פרק ה’ של ‘מסילת ישרים’ כתוב: “וְאִם יֶאֱרַע לוֹ שֶׁיִּמָּצֵא בְּחֶבְרַת מִי שֶׁיַּלְעִיג עָלָיו” לֹא יָשִׁית לִבּוֹ אֶל הַלַּעַג הַהוּא … וְיַחְשֹׁב בְּדַעְתּוֹ כִּי לוּלֵי הָיָה לוֹ לְהַרְוִיחַ מָמוֹן הַרְבֵּה” הֶהָיָה מַנִּיחַ מַה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ לָזֶה מִפְּנֵי חֲבֵרָיו שֶׁלֹּא יִלְעֲגוּ? כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יִרְצֶה לֶאֱבֹד נִשְׁמָתוֹ מִפְּנֵי לַעַג. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה הִזְהִירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה” ‘הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְכוּ’ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם'” וְדָוִד אָמַר” ‘וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ’ ” שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁרֹב הַמְּלָכִים עִסְקָם וְדִבּוּרָם בְּדִבְרֵי גְּדוֹלוֹת וַהֲנָאוֹת” וְדָוִד שֶׁהָיָה גַם כֵּן מֶלֶךְ” לִכְאוֹרָה תִּהְיֶה לוֹ לְחֶרְפָּה אִם בִּהְיוֹתוֹ בְּחֶבְרָתָם יִהְיֶה הוּא מְדַבֵּר בְּדִבְרֵי מוּסָר וְתוֹרָה” תַּחַת סַפְּרוֹ מִן הַגְּדוֹלוֹת וּמִתַּעֲנוּגוֹת בְּנֵי אָדָם כְּמוֹהֶם” הִנֵּה לֹא הָיָה חָשׁ לָזֶה כְּלָל” וְלֹא הָיָה לִבּוֹ נִפְתֶּה בַּהֲבָלִים הָאֵלֶּה” אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר הִשִּׂיג הָאֱמֶת” אֶלָּא מְפָרֵשׁ וְאוֹמֵר” ‘וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ'”.
שלילת הבושה! יש בעניין דומה מחקרים של חיים שטינתל. הוא היה איש מדע גדול שחידש יחד עם משה לצרוס את הפסיכולוגיה הציבורית. בדורות האחרונים התפתחה מאוד הפסיכולוגיה” בייחוד על ידי פרויד שאמנם היה יהודי” אבל יהודי מקולקל. הוא היה בעל כישרון והעמקה פסיכולוגית גדולה מאוד. אך ההתבוננות המדעית אינה עוסקת רק בפסיכולוגיה של היחיד” אלא גם בפסיכולוגיה ציבורית. הפסיכולוגיה של העמים כבר תופסת מקום גדול במדע. היא התחדשה לפני כמאתיים שנה” על ידי שני יהודים” פרופסורים גדולים” משה לצרוס וחיים שטינתל. הראשון היה יהודי דתי. הוא פרסם דברים רבים” ונעשה בעל שם עולמי ומפורסם מאוד.
חיים שטינתל גם עסק במחקרי לשון. הוא מעיר על הפסוק באיכה: “אני הגבר ראה עֳני בשבט עֶברתו. אותי נהג ויֹלך חֹשך ולא אור” . מה ההבדל בין “חושך” לבין “לא אור”? חזרת מילים?! שטינתל כתב על זה הערה עמוקה ונכונה מאוד” שאפשר למצוא לה דוגמאות גם בדברים אחרים: “לא אור” הוא יותר מ”חושך”. חושך הוא מציאות מסוימת כמו בפסוק “וימש חושך” ” אך יש גם מצב של שלילת האור שהוא יותר חמור מחושך: לא אור!
עוד דוגמא: “עם נבל ולא חכם” . שלילת החכמה! וכן “לא אבוש”. שלילת הבושה! בושה אינה דבר מכובד” אבל כשזוכים לעמוד בתוקף של אמונה” תוקף של יראת שמים” תוקף של תורה” תוקף של עוז ואומץ” תוקף של מאמצים נפשיים” רוחניים” אידיאליים” קדושתיים גדולים – אז הבושה נעקרת מעיקרא. הבושה לדבר דברי תורה נעקרת מעיקרא” ואז מתברר להיפך” ש”אין כבוד אלא תורה” .