הוי ממעט בעסק
“הִנֵּה הַטִּפּוּל וְהַטִּרְדָּה כְּבָר דִּבַּרְנוּ מֵהֶם לְמַעְלָה” כִּי בִּהְיוֹת הָאָדָם טָרוּד בְּעִנְיְנֵי עוֹלָמוֹ” ” אותם עניינים גופניים וחומריים גורמים טרדה” “הִנֵּה מַחְשְׁבוֹתָיו אֲסוּרוֹת בְּזִקֵּי הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם”” מחשבותיו נעשות משועבדות באזיקים וקשרים” “וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לָתֵת לֵב אֶל הַמַּעֲשֶׂה. וְהַחֲכָמִים עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם בִּרְאוֹתָם זֶה אָמְרוּ: ‘הֱוֵי מְמַעֵט בְּעֵסֶק” וַעֲסוק בַּתּוֹרָה’ “. הם לא אמרו לא לעשות עסק. אמנם יש גם ביטוי” “לעסוק בדברי תורה” ” אבל סתם עסק הוא פרנסה. יש מקום להשתדל” אך לא להיות כולו משועבד לזה” אלא לפי ההכרח והצורך. מתוך שתמעט בעסק תוכל להמשיך להיות עוסק בתורה” לפי הזמן הפנוי ולפי המחשבה הפנויה. את עצם העיסוק לבדו אי אפשר לאסור על האדם” זה לא יעלה על הדעת” הוא צריך לפרנס משפחה. גם על הלחם יחיה האדם. “כִּי הִנֵּה הָעֵסֶק מֻכְרָח הוּא לָאָדָם לְצֹרֶךְ פַּרְנָסָתוֹ” אַךְ רִבּוּי הָעֵסֶק אֵינוֹ מֻכְרָח שֶׁיִּהְיֶה כָּל כָּךְ גָּדוֹל עַד שֶׁלֹּא יַנִּיחַ לוֹ מָקוֹם אֶל עֲבוֹדָתוֹ”. אם האדם כולו משועבד לעסק” כולו שקוע בו” הוא מגיע לאובדן דרך ולכל מיני סטיות” הוא מאבד את הכישרון להחזיק את עצמו ולהחזיק עמדה.
בעניין זה יש ספר מבדח” מין מסכת פורים. אנשים המציאו המצאות כאלה” ואחת ממסכתות אלה היא ‘מסכת עמא-ריקה'” על משקל אמריקה. הצד המדיני” האנושי” הממלכתי והחברתי של אמריקה בנוי על יסוד הדולריזם. יש שם גם תלמידי חכמים ועוד קניינים טובים” אך יסוד היצירה” יסוד היסודות הוא הדולריזם.
יש להיזהר לא להיות משועבד להבלי הזמן. צריך חשבון נפש וחשבון דעת כדי להחזיק את עצמו” ולהתגבר בהרבה גבורה של תורה ומעשים טובים. “רִבּוּי הָעֵסֶק אֵינוֹ מֻכְרָח שֶׁיִּהְיֶה כָּל כָּךְ גָּדוֹל עַד שֶׁלֹּא יַנִּיחַ לוֹ מָקוֹם אֶל עֲבוֹדָתוֹ”” עבודת ד’. עסק הפרנסה לא מוכרח להיות בלי סוף” לכן נצטווינו מפי חז”ל: “הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה”.
ועוד עצה קיבלנו מחז”ל” לשמור ולקבוע עיתים לתורה. “עַל כֵּן נִצְטַוִּינוּ לִקְבֹּעַ עִתִּים לַתּוֹרָה”. עסוק בפרנסה” אבל עשה לך תכנית ששעה אחת תהיה קדושה לתורה. שעה” שלוש שעות” או חמש שעות” – כפי מצבו של האדם. זו אחת העצות לאדם. זו אחת העצות של עזרא הסופר ” כדי שיחזיק אדם עצמו בתוך הזרם שמסכן אותו.
“וּכְבָר זָכַרְנוּ שֶׁהִיא”” המאמץ הזה לשמור על קביעת עיתים לתורה” “הַמִּצְטָרֶכֶת יוֹתֵר לָאָדָם לְשֶׁיַּגִּיעַ אֶל הַזְּהִירוּת” וּכְמַאֲמַר רַבִּי פִּנְחָס” ‘תּוֹרָה מְבִיאָה לִידֵי זְהִירוּת'” וְזוּלָתָהּ לֹא יַגִּיעַ כְּלָל” לתיקון המעשים” “וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה” ‘וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד'”. החסידות אינה המקור לתורה אלא התורה היא מקור החסידות .