סידרת “הישן יתחדש” – חלק ג’ – התחדשות מתוך זהירות

סידרת “הישן יתחדש”
חלק ג’: התחדשות מתוך זהירות| מאת: נתן קוטלר
בשבוע שעבר ראינו שכאשר אדם מוכן להיפתח לכיוונים חדשים בלימוד התורה” הוא מקבל סייעתא דשמיא מיוחדת וזוכה לבהירות חדשה בכל יום בלימוד. הפעם נראה שכדי להתחדש בעבודת השם בדרך הנכונה” אין לוותר על הדרכים הישנות” אלא אדרבה יש לבנות על גביהן קומה נוספת” חדשה ורעננה.
אילו סכנות יש בהתחדשות? כיצד ניתן להתחדש מתוך זהירות ובדרך הנכונה?
התחדשות זו אחריות
בפרשת כי תבוא (דברים כז” ט) נאמר: “הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה’ אֱלֹקֶיךָ”. חז”ל שואלים” אם עברו ארבעים שנה מאז מתן תורה ועד למתואר בפסוק זה” מדוע נאמר כאן ‘היום הזה’? “אלא ללמדך: שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני”. הגמרא מביאה ראיה לכך מדברי רבי תנחום בנו של רבי חייא איש כפר עכו: “תדע” שהרי אדם קורא קריאת שמע שחרית וערבית” וערב אחד אינו קורא – דומה כמי שלא קרא קריאת שמע מעולם” (ברכות סג” ב).
יש לשאול” אם אדם לא קרא קריאת שמע ערב אחד” איך זה ייתכן ש”דומה כמי שלא קרא קריאת שמע מעולם”?! והרי קרא קריאת שמע כל חייו?
הרב חיים שמואלביץ זצ”ל ראש ישיבת ‘מיר’ מסביר: “כלומר” אף זה שקרא קריאת שמע כל ימיו” ואף באותו יום בשחרית קרא” אעפ”כ אם ערב אחד לא קרא” דומה כמי שלא קרא מעולם” כי כל פעם שקורין קריאת שמע הרי זו קבלת עול מלכות שמים מחדש” ואינה חזרה והמשך של קבלת עול מלכות שמים של אתמול” אעפ”י שאותה קריאת שמע היא. ולכן אם פעם אחת לא קרא” הרי הוא כמי שלא קיבל עליו עול מלכות שמים מעולם. ואף בלימוד תורה כן” בכל שעה שעוסקים בה מקבלים אותה מחדש” ואינה התורה של אתמול כלל” ואף שבאותה תורה ממש הם עוסקים” (שיחות מוסר” ‘כבודה של תורה’ מאמר לח – מהדורת תש”ע).
אך יחד עם ההתחדשות בכל יום” הן בקבלת עול מלכות שמים והן בקבלת התורה” צריך גם אחריות וזהירות. מאחר ואם יום אחד האדם אינו מקבל את עול מלכות שמים מחדש “דומה כמי שלא קרא קריאת שמע מעולם”. לפעמים מרוב השתוקקות לסלול דרכים חדשות בעבודת השם” האדם עלול לזנוח את הדרכים הישנות ואז עלול להישאר בלא כלום. ולכן” ההתחדשות מגיעה יחד עם אחריות לדאוג לשילוב בין התחדשות להמשכיות ולא לוויתור על הישן.
התחדשות והמשכיות
הבעש”ט שואל מדוע אנו אומרים בתפילת העמידה “אלוקינו ואלוקי אבותינו”? הרי מספיק לומר “אלוקינו” או “אלוקי אבותינו”!
הבעש”ט מסביר שישנן שתי דרכים להגיע לאמונה בה’. הדרך הראשונה היא לחקור לבד ולהגיע לאמונה בדרך חדשה. הדרך השניה היא להאמין מתוך המשכיות המסורת של אבותינו. בשתי הדרכים יש יתרון וחסרון: בדרך הראשונה” מצד אחד האמונה היא מתוך התחדשות” הזדהות אישית ואהבה” אך מצד שני האמונה ניתנת לערעור כי אין לה את בסיס המשכיות המסורת. ובדרך השניה” מצד אחד האמונה חזקה ובלתי ניתנת לערעור” אך מצד שני היא מצות אנשים מלומדה וחסר לה את החיבור האישי וההתחדשות. ובכן” מהי הדרך הנכונה?
“אבל מי ששתי המידות בידו אין למעלה ממנו” מדריכנו הבעש”ט “דהיינו שסומך על אבותיו הקדמונים בחוזק” וגם כן באה לו [האמונה] שחקר בעצמו” זו היא אמונה שלימה וטובה” (כתר שם טוב ר”ו). ולכן אנו אומרים בתפילה “אלוקינו” (דהיינו אמונה מתוך הזדהות אישית) וגם “ואלוקי אבותינו” (דהיינו אמונה מתוך מסורת)” ו’ החיבור מחברת את שתי הדרכים יחד.
ולכן” כדי להתחדש בעבודת השם בדרך הנכונה” אין לוותר על הדרכים הישנות” אלא אדרבה יש לבנות על גביהן קומה נוספת” חדשה ורעננה. וכדברי הרב קוק באגרת לתלמידו משה זיידל: “ועל זה צריכים אנו להחל ביסוד של ספרות” חדש-ישן” שלא יפנה אל הישן עורף כי אם יזדיין [=יתחמש] עם החדש לדעת את כל עומק הטוב של הישן” ואיך החדש הולך עמו ומשלימו תמיד… הישן יתחדש” והחדש יתקדש” ויחדו יהיו לאבוקות אורים על ציון” (אגרות הראי”ה ח”א אגרת קס”ד).
לתגובות: natanorot@gmail.com