השינויים בתפקיד המורה (א)

בדור האחרון” חלו שינויים רבים בתפקיד המורה. את נקודת המפנה נוטים לסמן בכניסת התקשוב למערכת החינוך. אכן” התקשוב עשוי לחולל מהפכה בדרכי ההוראה כיוון שיחליף את המורה בחלק מתפקידיו המסורתיים. מחקרים רבים הוקדשו להגדרת תפקיד המורה בעידן התקשוב. אבל” סקירת תולדות החינוך במאה האחרונה מלמדת שהשינויים בתפקיד המורה החלו הרבה לפני עידן התקשוב במערכת החינוך” עוד לפני שהמחשבים הביתיים הפכו לנחלת הכלל.
לפני חמישים שנה” למורה היה תפקיד אחד ואין בלתו: הקניית ידע לתלמידים. ידע זה היה רחב מאוד. הוא כלל ידע שימושי וגם “השכלה כללית” עשירה ברוח הנאורות האירופאית. לפני ששים שנה” בבתי הספר באירופה לימדו יוונית עתיקה ולטינית” שתיהן “שפות מתות” ועוד שלל מקצועות דומים. למרות שהשליטה בלטינית וביוונית עתיקה לא תרמה מאומה לקניית חלב במכולת או לבניית מטוס סילון” הנחילו שפות אלו לתלמידים בגלל ההערכה העצומה לתרבות האנושית” ל”חכמה האנושית” על מגוון פניה. בבתי ספר לימדו יצירות קלאסיות ושיננו בעל פה תאריכים של אירועים משמעותיים בתולדות האנושות” ועליהם נדרשו התלמידים להיבחן. עבור מעצבי מערכת החינוך” רכישת השכלה כללית היתה תנאי סף לכניסה לחברה האנושית. וזה היה תפקידו של המורה – הקניית ידע לתלמידים. תפקידים נוספים לא היו לו. כמובן” משימתו לא היתה פשוטה. הוא היה צריך ללמד את תלמידיו תכנים שהיו זרים להם ורחוקים מהם” ואמצעי עזר לא עמדו לרשותו” למעט לוח וגירים. משימתו היתה ללמד את מי שמסוגל ורוצה. מי שנשר – נשר. תלמידים שנשרו מהלימודים רכשו מקצוע שלא הצריך ידע תיאורטי עמוק.
שני הגורמים הראשונים לשינוי בתפקיד ההוראה היו: א. השאיפה להביא כמה שיותר תלמידים – כולל תלמידים עם יכולת לימודית נמוכה ותלמידים ללא מוטיבציה לימודית – לקו הגמר (השלמת כל לימודי התיכון ותעודת בגרות). מעתה” לא די בכך שהמורה יעביר ידע למעוניינים בכך” הוא גם צריך לחולל שינוי נפשי אצל תלמיד שאיננו מגלה עניין בלימודים ולעורר בו את הרצון ללמוד. לעיתים” הצגה מסקרנת של חומר הלימוד בפני התלמידים מחוללת אצלם את השינוי המתבקש ומגבירה את המוטיבציה הלימודית שלהם. זה דורש מהמורה להשקיע לא רק בתכנים אלא גם בעטיפה ובאריזה של חומר הלימוד” אבל אין בזה חריגה משמעותית מתפקידו המסורתי של המורה. אבל” לעתים” העטיפה המסקרנת של חומר הלימוד לא מביאה את התלמיד לגלות עניין בחומר הלימוד. לכן” המורה מתבקש “לטפל” אישית בתלמיד – לדרבן ולשכנע” לעודד ולנחם” לנער ולחזק את התלמיד. זוהי מיומנות חינוכית מסוג אחר. ב. רוב הילדים מעבירים 12 שנים מחייהם בבית הספר. זוהי תקופה מעצבת אישיות לטוב או לרע. אם הילד יחווה במהלכה חוויה לימודית חיובית” זה ישפיע לא רק על עתידו המקצועי אלא על כל אישיותו. חוויה חיובית והצלחה בלימודים מעצימות את האישיוּת ודוחפות אותה להתפתחות ולהתקדמות. לעומת זאת” אם הילד יחווה חוויה שלילית מצטברת” תחושת כישלון אישי וחוסר סיפוק מתמיד” זה יפגע אנושות באישיותו וישפיע לרעה על עתידו. הוי אומר: 12 שנות הלימודים בבית הספר אינן אך ורק שנות צבירת ידע אלא גם שנים שבהן עובר התלמיד תהליך רגשי מורכב סביב הלמידה שלו. החוויות שקשורות לתהליך הלמידה – סיפוק או חוסר סיפוק” הצלחה או כישלון” צמיחה או דשדוש במקום – מלוות את התלמיד גם לאחר שעות הלימודים. יתרה מזו” הן נוכחות לא רק במהלך שנות הלימודים אלא גם לאחריהן. תהליך הלמידה בבית הספר איננו מאמץ קוגניטיבי בלבד (= לעיסת ידע ועיכולו) אלא גם התנסות רגשית עמוקה.
בעבר” כל התחום הרגשי היה באחריות הבית ובסמכותו. בית הספר הקנה ידע והשכלה” והבית דאג לבריאות הנפשית ולפיתוח הרגשי. אם ילד או נער לא גילה מוטיבציה לימודית” הכתובת הטיפולית היתה הבית. אם ילד סבל מתחושת כישלון בגלל הישגיו הלימודיים הנמוכים” וזה פגע בתדמיתו” הוריו הם אלו שהיו צריכים להתמודד עם זה ולסייע לו להתגבר על מצוקתו. אופי התקשורת בבית הוא רגשי לכן ההורים הם המומחים לטיפול רגשי. זהו טיפול פרטני שמצריך הכרה עמוקה של נפש הילד” ואין מי שמתאים לכך יותר מההורים.
אבל” עם הזמן” הטיפול בהיבטים הרגשיים הנובעים מהלמידה נכלל בתפקידיו של המורה. מדוע? – מפני שהרקע להתפתחות הקושי הרגשי של התלמיד הוא הלמידה בבית הספר” לכן הניחו שנתח ניכר מהמענה והטיפול הרגשי נמצא בבית הספר” באינטראקציה בין הצוות החינוכי לבין התלמיד. מעתה” למשימה המסורתית של המורה להקנות ידע לתלמידים” התווספו משימות כבדות של טיפוח הרגש של תלמידיו. עם הזמן” תפח עוד יותר תפקידו של המורה. ועל כך במאמר הבא.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill אתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.