ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ואתחנן
פרשה נוכחית: עקב
פרשה הבאה: ראה
 


סדרת החיל והחוסן - חלק ה': בגלל הרוח

נתן קוטלר

חלק ה': בגלל הרוח| מאת: נתן קוטלר
בשבוע שעבר ראינו שבצבא יהודי שיחות תודעה יהודית הן חלק בלתי נפרד מיציאה למלחמה והן הנותנות את הכוח לנצח. הפעם נראה שעוצמת הכוח של עם ישראל היא הרוח ולכן היחס הכמותי מול האויב אינו משמעותי כי הקב"ה נמצא איתנו.
אם תהיה בנו הרוח
בתקופת 'מאתיים ימי החרדה', כשהנאצים איימו לפלוש לארץ ישראל, היישוב היהודי היה מודאג ביותר וקולות של ייאוש החלו להישמע. אך יצחק טבנקין היה משוכנע שאפשר להתגונן מפני פלישה לארץ ישראל ובנאומו בכינוס ב'קיבוץ המאוחד' הוא אמר משפט שנחקק לדורות "אם תהיה בנו הרוח, נעמוד בה במלוא כוחנו".
מה טיבה של אותה רוח שבכוחה להדוף אפילו את ה'וורמאכט' הבלתי מנוצח?
יצחק טבנקין אמנם לא חידש דבר, אלא הוא היטיב להצביע על עובדה קיימת. בכל אלפי שנות ההיסטוריה של עם ישראל, התברר שלא רק בגלל הכוח ניצחנו את אויבינו, אלא בעיקר בגלל הרוח. "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָ-אוֹת" (זכריה ד, ו).
קרב מכמש
עם ישראל עמד מול מציאות כמעט בלתי אפשרית. צבא ענק של עשרות אלפי פלישתים וששת אלפים פרשים מתאסף ומאיים להילחם (שמואל א' ג, ה). הציבור נמצא בפאניקה, יש המתחבאים במערות ואחרים בורחים ועוברים את הירדן. המצב הדרדר כל כך עד שמהצבא של שאול, נשארו רק שש מאות איש.
אך יהונתן ונערו מרגישים שאינם יכולים לעמוד מנגד ומחליטים לפעול מתוך שליחות של כלל ישראל ו'לחתור למגע'. וברגעים דרמטיים אלו כאשר הם מטפסים לעבר מחנה הפלישתים, יהונתן נושא נאום קצר שמלווה את עם ישראל לדורות "וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל מַצַּב הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה אוּלַי יַעֲשֶׂה ה' לָנוּ כִּי אֵין לַה' מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט" (שמואל א' יד, ו).
קרב בית חורון
סירון, המצביא הסלאווקי, אסף צבא אדיר של אלפי לוחמים כדי לדכא את מרד החשמונאים. "ויאסור את רכבו, וחיל כבד מן הגויים עלו אתו להינקם בישראל, ויבוא עד מעלה בית חורון" (חשמונאים א' ג, טו). אך כאשר מעט הלוחמים של יהודה ראו את יחסי הכוחות, הם פחדו (שם טז-יז). אך יהודה, כיהונתן בשעתו, הבין שעוצמת הכוח של עם ישראל היא הרוח ולכן אין לפחד אפילו מהאויב הגדול ביותר. "ויען יהודה ויאמר: היד ה' תקצר לתת רבים ביד מעטים, ואם יש מעצור לו להושיע ברב או במעט?! הן לה' התשועה, ורוב חיל לא ימלט" (שם יח-יט).
קרב עמק הבכא
במלחמת יום הכיפורים, הדיוויזיות הסוריות ניסו לפרוץ לישראל דרך עמק הבכא. כוח אדיר של מעל 450 טנקים סורים התקיפו את הכוח הישראלי שעמד על סד"כ של רק 150 טנקים. הסורים התחילו להתמקם בעמדות השולטות וירו לעבר הטנקים הישראליים. אביגדור קהלני, מג"ד עֹז 77, ראה שכוחותיו עומדים על סף בריחה מבוהלת מהשטח, הוא הבין שהטנקים הבודדים שלו הם היחידים שיכולים לעצור את הסורים. קהלני מתאר בספרו 'דרך לוחם' את מחשבותיו באותו רגע גורלי "לא ייתכן שניסוג. עלי למצוא את השפה ואת הסגנון, שיניעו את לוחמי להסתער יחד עמי". קהלני עלה לרשת הקשר ותיאר את התקדמות האויב ואז אמר "אנחנו חזקים מהם! התחילו בתנועה לפנים וישרו אתי קו. אני מנפנף בדגל. נוע!" (עמ' 171).
הקב"ה איתנו!
כאשר חדורים באמונה בצדקת הדרך ויודעים שנלחמים נגד הרוע והאכזריות ולמען הטוב, הצדק ולמען ייעוד עם ישראל בארצו, מבינים שלא הכוח לבדו ינצח, אלא בעיקר הרוח. ולכן היחס הכמותי אינו משמעותי כי הקב"ה נמצא איתנו. "'כִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם' - הם [=האויבים] באִין בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום" (סוטה מב, א) כאשר מבינים שאנחנו לא לבד, כל מערך הכוחות משתנה ואין צבא שיכול לעמוד נגדנו.
לתגובות: [email protected]


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: