כשכואב לנו אנחנו מתגעגעים לפעמים למצב הקודם. אנו שוכחים כי מהמצב הזה אנחנו דווקא יכולים לצמוח. השפה העברית היא שפה עמוקה ומדויקת לפיה כל מילה שמעידה על ירידה מעידה גם על עליה. ירידה לצורך עליה. לדוגמא: משבר הוא לידה” מניסיונות מתנוססים מעל הטבע” כישלון מחשל” מה שמפיל – מפעיל” צרה בסוף היא צהר” ובכלל” רע בא להפוך את האדם לער… כך כל אבות האומה היו צריכים להתמודד עם הירידה למצרים. אברהם אבינו אחרי שנאמר לו ‘לך לך’ היה צריך לרדת מצרימה” יצחק רצה לעלות אך ה’ לא הסכים לו” ויעקב” ה’ מעודד אותו ‘אנוכי ארד עמך מצרימה’ (בראשית מו” ד) כלומר ‘השוכן איתם בתוך טומאתם’ (ויקרא טז” טז).
בירידה הזאת שלנו בתוך החורף” בתוך הלילה” ‘אמונתך בלילות'” יש הופעה של עוררות ציורית כמו שהחלום ‘ששים מנבואה’ שייך להופעת האור באמצע החושך. אם כן” יש לנו שתי תורות” תורת יוסף ותורת יהודה. תורת יוסף היא מלאה בפתרונות” בתשובות ברורות מה לעשות בחיים כשהכל ברור. אבל יש גם תורת יהודה השייכת דווקא לבדיעבד” למציאות שלא כל כך ברורה” שם צריך לגלות תמיד שפה חדשה” לשחרר את הסיסמאות” לאפשר יצירה” התחדשות” מפגש בין התורה שנלמדת לכתחילה לבין הצעקה שמתגלה מתוך המציאות הכואבת. ולבסוף: ‘אמת מארץ תצמח'” המציאות מגלה תובנות עמוקות לאין ערוך ממה שחשבנו עד כה. על כן ‘דוד המלך’ דווקא הוא זה שמלמד אותנו לקום בלילה לומר תיקון חצות” ללמוד ולשיר לה’ דווקא בשיא החושך.
הראי”ה קוק כותב: לפעמים מסתתרים האורות המצוחצחות מהנשמה” מפני שהם עולים בשורש הנשמה למעלה” לקבל ממנו שפע חיים ורצון ושכל עליון” ולמטה בגוף נדמה כאילו הכול סתור והכול נחשך” ואז אפשר להסתכל בתיקוני העולם הגשמי בעין יפה וחודרת. ואחר כך פתאום באים האורות ממרומים” וגלי אורים רבים משתפכים בנשמה בחכמות עליונות ועדנים רבים” ולישרים סודו. (שמונה קבצים” הראי”ה קוק” א” תעא).
כמו בכל לילה” הגוף נעזב למטה בחושך והנשמה עולה למעלה ומהדרמה הזאת מתגלה לאדם אמונה חדשה” רצון מצוחצח יותר” כלומר הבנה שהמילים שהיו עד כה כבר אינן מספיקות להכיל את המציאות המתחדשת” והכול לצורך גילוי טובו בסוף: ‘מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית’. השפה החדשה יונקת מהכוח המדמה כלומר זו היכולת לאלתר ציורים חדשים מתוך תפילה” התבודדות” צעקה” בכי” או הבעה יצירתית כלשהו” ומתוך זה לגלות ‘אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו’.