ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: תולדות
פרשה נוכחית: ויצא
פרשה הבאה: וישלח
 


סידרת "הַחַיִל וְהַחֹסֶן" - חלק ג': לימוד תורה בצבא

נתן קוטלר

סידרת "הַחַיִל וְהַחֹסֶן"
חלק ג': לימוד תורה בצבא: ודאות ב'ממלכת אי-הוודאות'| מאת: נתן קוטלר
"כי אין דבר בעולם שישבור כחם של עמים עכו"ם, כמו בשעה שישראל עוסקים בתורה"
(זוהר בשלח נח, א)
בשבוע שעבר ראינו שיש למשגיחי הכשרות בצה"ל זכות ואחריות גדולה שהרי ככל שידאגו לכשרות יותר, כך הלוחמים יתמלאו ביתר קדושה וגבורה פנימית שתאפשר להם להחליט החלטות אמיצות בקרב. הפעם נראה שלימוד תורה הוא חלק בלתי נפרד מהצבא בכלל ומההכנות לקרב בפרט.
לימוד תורה ולחימה
במהלך ההכנות הצבאיות של יהושע לכיבוש יריחו, נאמר לו על ידי מלאך ה' שלימוד תורה הוא חלק בלתי נפרד מההכנות לקרב. "אמר לו [=המלאך ליהושע]: אמש בטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו בטלתם תלמוד תורה!" (מגילה ג, א). ורש"י (ד"ה ועכשיו) מסביר: "ועכשיו - שהוא לילה, היה לכם לעסוק בתורה, שהרי אינכם נלחמים בלילה". כאשר עוסקים במשימות מבצעיות, אין זה הזמן לעסוק בתורה, אך כאשר אין עוסקים במשימות מבצעיות, יש חובה לעסוק בתורה (ראה: הלכות מדינה ח"ב ה, א).
ומדוע מדגיש המלאך את החובה לעסוק בלימוד תורה דווקא בצבא?
המלחמה תלויה בלימוד תורה
אנו מוצאים שלפני שאברהם וחניכיו יצאו למלחמה בארבעת המלכים, הם עסקו בתורה (ראה: שיטת רב בנדרים לב, א). הנצי"ב שואל: "והוא פלא! מה זה שעה לדברי תורה?!" מדוע הם עסקו בתורה לפני המלחמה?
הנצי"ב מלמדנו "דזכות התורה היא חרב של ישראל, ובזה הזכות הגין ה' ולחם בשביל אברם, על כן כל שהמלחמה כבדה יש להעמיק יותר בהלכה ולשנן את החרב" (העמק דבר בראשית יד, יד). ובמקום אחר כותב "ומלחמות תלוי בזכות תורה שהיא חרבם של ישראל" (מרומי שדה מגילה ג, א ד"ה אמש - מקורות אלו הובאו ע"י הרב חיים מרקוביץ בספרו 'עוז ושלח' עמ' 181).
עם ישראל מנצח במלחמותיו לא בזכות הכוח, אלא בזכות הרוח "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָ-אוֹת" (זכריה ד, ו). עם ישראל אינו כשאר העמים שנלחמים רק מתוך כוח כשם שמצינו שיצחק בירך את עשו "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה" (בראשית כז, מ). אלא עם ישראל הוא עם קדוש שכמובן צריך להילחם ולהשתמש בחרב, אך עיקר כוחו אינו בידיו אלא בקולו שבזמן שקול התורה נשמע אז אין ידי אויביו מנצחים (ראה: ב"ר סה, כ; הלכות מדינה ח"ב סוף פרק ה). ולכן 'הנשק הסודי של צה"ל' זה התורה.
לימוד תורה ואמונה בצדקת הדרך
לימוד תורה הוא מפגש עם דברי אלוקים חיים. התורה מלמדת אותנו להעמיק את הזהות היהודית שלנו ולהבין שמטרת המלחמה היא שלא יהיו מלחמות. התורה נותנת לנו את הדרך לבחור בטוב ולסור מן הרע גם בלחימה ולהתמודד כראוי בדילמות במוסר הלחימה. וככל שלומדים יותר תורה בצבא, כך חדורים יותר בוודאות ומתמלאים באמונה בצדקת הדרך.
אולם כאשר יש חלילה ספק בצדקת הדרך וכאשר יש כרסום בלגיטימיות של הלחימה באויב, זה מוביל לאסון. כשיוצאים ללחימה, אין מקום ללוחם שמזדהה עם ה'נרטיב' של ה'צד השני' ומרחם על האויב באופן שמביא למורך לב. "וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ" (דברים כ, ח). מהו ההבדל בין 'הירא' לבין 'רך הלבב'? 'הירא' הוא לוחם שפוחד "שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה" (סוטה מד, א). אך 'רך הלבב' הוא לוחם שמרחם על האויב "רבי עקיבא אומר 'מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא' ודאי! מה תלמוד לומר שוב 'וְרַךְ הַלֵּבָב'? שאפילו גיבור שבגיבורים וחזק שבחזקים והיה רחמן היה חוזר שנאמר 'וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ'" (תוספתא סוטה ז, כב; ראה: שו"ת משיב מלחמה ח"ג עמ' 385).
כשהייתי בבה"ד 1 למדנו שהמלחמה היא 'ממלכת אי-הוודאות' (ראה: קארל פון קלאוזוביץ' בספרו 'על המלחמה'), אך צבא יהודי יכול להילחם ולנצח, רק כאשר הוא מנצח את אי-הוודאות ומתמלא באמונה בצדקת הדרך מתוך תורה.
לתגובות: [email protected]

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: