מי מחנך ומי משפיע? (ב)

בשבוע שעבר הזכרנו את הטענה המהפכנית של החוקרת האמריקאית ג’ודית ריץ’ האריס” על השפעתם הזניחה של ההורים על ילדיהם. גם להורים “טובים” שאינם מתעמתים עם ילדיהם” אין כמעט השפעה על עיצוב אישיותם. בני הנוער מושפעים יותר מהתורשה ומקבוצת בני גילם מאשר מהוריהם. לכן” ההורים אינם נושאים באחריות לתוצר החינוכי הסופי” הן לטוב והן לרע.
אנחנו” עם ישראל” איננו מוכנים לקבל את המסקנה הזו. אנחנו עם של מחנכים” המאמין בלב שלם בחינוך” כפי שכותב הראי”ה קוק זצ”ל “זהו אושרנו” שאנו מקושרים אל החינוך הילדותי [= חינוך ילדים] בצורת תרבותנו” (קובץ ז סי’ רה) . נצטווינו לחנך את ילדינו ואנו מאמינים ביכולתנו לחנך.
ומה עם טיעונה של ריץ’ האריס?! גם אם נקבל אותו” עלינו להתייחס אליו (לכל היותר) כאל תיאור מציאות” כפי שהיא משתקפת בארה”ב ובחברה המערבית. מציאות זו איננה חוק טבע אלא תוצר של סגנון החיים המודרניים” ולכן הוא גם ניתן לשינוי. בחברה שבה שקועים ההורים בקריירה האישית שלהם ומזניחים את ילדיהם” טבעי הדבר שהילדים מחפשים חלופה להוריהם והם מוצאים אותה בקרב חבריהם. הורים שאינם משקיעים בחינוך ילדיהם” הופכים אט אט לגורם פחות ופחות משמעותי בעיצוב אישיותם” ובמקביל השפעת החברים הולכת וגוברת. איתם הם חולקים את רגשותיהם ואת חוויותיהם” ומתגובותיהם הם לומדים את דרך החיים הרצויה.
תופעה זו איננה מחויבת המציאות. אם ישקיעו ההורים בחינוך ילדיהם” ישמרו על קשר חם איתם” יספקו להם את צרכיהם הרגשיים” יגלו התעניינות בחייהם” אין כל סיבה שהילדים יחפשו חלופות. אמנם” אצל מתבגרים” מתעצמת הנטייה החברתית” הם מתאמנים עם חבריהם בתקשורת חברתית. אבל אין כל סיבה שהוספת נדבך חשוב זה באישיותם” תביא לניתוק מוחלט מהבית ולדלדול השפעתו עליהם.
תיאורה של ריץ’ האריס על מה שקורה בארה”ב לא צריך להוביל אותנו למסקנה שההורים אינם נושאים באחריות על עיצוב אישיות ילדיהם אלא למסקנה ההפוכה: ההורים צריכים להגביר את השקעתם בחינוך ילדיהם על מנת שהשפעתם עליהם לא תהיה שולית” ח”ו. דבריה צריכים לשמש לנו כתמרור אזהרה שמתריע מפני מה שעלול לקרות אם יחשבו ההורים שטיפוח הקריירה האישית שלהם פוטרת אותם מלהשקיע בחינוך ילדיהם. ערכי הבית אינם זורמים אוטומטית אל ילדיהם אלא הם פרי של השקעה חינוכית מרובה. ללא השקעה” גוברת ההשפעה של הסביבה ושל החברים.
וראה זה פלא. לאחרונה” ערך ד”ר שרגא פישרמן” ממכללת אורות” מחקר על השפעת ההורים והמורים על הזהות הדתית של בני הנוער. בני נוער נשאלו על מידת השפעת ההורים על זהותם האמונית והדתית. בטווח שהוצב בשאלון נקבעה מידת ההשפעה הגבוהה בספרה 4 והנמוכה ביותר ב-1.5. ואלו התוצאות שהתקבלו: מידת ההשפעה של ההורים על בנים בכיתה ז’ עומד על 3.75. בכיתה י”א היא יורדת עד ל-2. בגיל 20 היא שבה ל-3.5!!! אצל בנות אין תנודות כל כך חזקות: לכל אורך שנות התיכון” מידת ההשפעה של ההורים נעה בטווח שבין 3-3.5.
המחקר של ד”ר פישרמן מלמד באופן ברור שההורים הם גורם ההשפעה המרכזי על עיצוב זהותם הדתית של ילדיהם” ולא החברים. לכן אחריותם של ההורים היא גדולה ביותר. המחקר גם מלמד שהמשבר ביחסי נערים/הורים בגילאים 16-19 הוא זמני. לכן” אין להורים להרים ידיים ולומר נואש” אלא לחפש דרכים לשמור על תקשורת בריאה עם ילדיהם ולהמשיך להשקיע בחינוכם הרוחני והמוסרי גם אם הם אינם רואים פירות. הפירות יופיעו מאוחר יותר. סבלנות” סבלנות. בשנתיים שבהן מגלים בני הנוער (בעיקר בנים) התנגדות לחינוך של הבית” נדרשת זהירות ומתינות. הבשורה המשמחת שה”משבר” הוא זמני והוא יחלוף תוך שנתיים-שלוש” אמורה להרגיע את ההורים לבל יאבדו את עשתונותיהם מרוב פחדים וחששות ולבל יתעמתו לשווא עם בנם. עימות לא מוצלח” קשה ומריר מידי” עלול לפצוע את הנער ולהותיר בו צלקות. גם בתקופה זו לא מפסיקים לחנך” אבל צריך להגביר בה את הימין המקרבת ולהמעיט בשמאל הדוחה. הסבלנות תשתלם.
מחקרו של ד”ר פישרמן מגלה שטיעונה של החוקרת ג’ודית ריץ’ האריס איננו משקף את מה שקורה בתוך החברה הדתית במדינת ישראל. ברוך ה’!!! הסיבה היא פשוטה: החברה הדתית מאמינה בחינוך ומשקיעה בחינוך” ולכן השפעת ההורים על עיצוב אישיות ילדיהם היא משמעותית. פרסום תוצאות המחקר לא צריך להביא אותנו לישון על זרי הדפנה” אלא לבסס את אמונתנו באפשרות לחנך” ולדרבן אותנו להשקיע יותר בחינוך ילדינו מתוך תקווה שנזכה לראות את התוצאות הברוכות של עמלנו החינוכי.