השואה

השואה
(לעשרה בטבת)
לא הייתם בוַרשה באופן אישי. אינכם יודעים מה זו ורשה. הייתי בורשה” הכרתי אותה בקיומה ובחייה. נפגשתי שם עם הצבור. העם הקדוש” הגאונים הצדיקים” האישים הכלל ישראליים. הרבה אפשר לדבר עליהם” ויש ענין לדבר מדי פעם. ובאו רשעים אלה ימח שמם וזכרם… [רבינו בכה]
סבון עשו מגופותינו… מה קרה פה? חידה! כל המלים” המחשבות וההרגשות” הן טיפה מן הים לעומת מה שהיה כאן. גם טיפה מן הים אינו ביטוי מתאים: אין להן שייכות וערך מכל הבחינות לעומת מה שקרה. גם כל האבלות” כל הצעקות וכל הקינות” אין להם ערך לעומת מה שהיה…
הכל בא בסוד ד’. כל סדר ההנהגה האלוהית אינו גלוי לנו. לעשות חקירות בענין השואה – הוא מעשה ילדות. רק בזהירות גדולה ומתוך בגרות רוחנית אפשר לגשת לענין הנורא הזה. ראשית כל יש לזכור שקיים הבדל בין חשבון אלוהי לחשבון אנושי.
צריך להבין את החידה של עומק הטומאה והרשעות הזאת. יש נוסח ידוע של ימח שמו היטלר: “אינני יכול להיות עם ישראל בעולם אחד”. יש מין עומק טומאה וחושך של התנגדות קוסמולוגית בין העמלקיים האלה ובין מציאות כלל ישראל.
השקפה אמיתית ואמונה אמיתית כוללות גם הבנת שנות דור ודור: “זכור ימות עולם” בינו שנות דור ודור” . באחרית הימים מתגלה ענין “המבדיל בין ישראל לעמים”. יש מציאות של חסידי אומות העולם. יש גויים גדולים וחסידים – אנגלים” צרפתים” איטלקים וכדומה” אולם כמובן” הם מעטים ובודדים. במאה הקודמת בין הגויים התרבותיים היתה גאוה מיוחדת של הגרמנים בגלל אנשי הרוח והמחשבה שלהם – המשוררים” ההוגים” והפילוסופים הגדולים שלהם. ספרים שלמים נכתבו על זה. ודוקא שם מופיע עומק הטומאה” עומק הרשעות ועומק החושך. כאן מתגלה “המבדיל בין ישראל לעמים”” מתגלה “שלא עשני גוי”. כאן נעשה הניתוח” החיתוך משייכותנו לגוים” מהזפת שנדבק בגוף הלאומי שלנו. כל זה מבליט במיוחד את סדר ההנהגה האלוהית. מתוך כך” ודוקא מתוך כך” מעומק הטומאה והרשעות” מתגלה אור התורה” ואור חדש אשר על ציון יאיר” שירה חדשה שבחו גאולים .