לימוד תנ”ך בגובה נבואי

לימוד תנ”ך בגובה נבואי
הרב שלמה אבינר

ש: בזמן האחרון מתנהל ויכוח במשרד החינוך הדתי כיצד ללמד תנ”ך…
ת: אין שום ויכוח. ויכוח הוא בין שווים” כגון בין רמב”ם לראב”ד. כאן מדובר במגמות מודרניות” מושפעות על ידי תרבות מערבית בניגוד להדרכות חז”ל ורבותינו הקדושים הראשונים והאחרונים.
ש: במה הם מורדים במסורת שלנו שלאורך הדורות?
ת: יש לדעת שאישי התנ”ך הם ענקי עולם” ראשונים כמלאכים. יעקב אבינו לא רק חולם שמלאכי אלהים עולים ויורדים – הוא בעצמו מלאך. אברהם יצחק יעקב” משה אהרן” יהושע פנחס” עלי שמואל” דוד שלמה – הם מלאכים.
ש: אבל מסופר שהם חטאו?
ת: חטאו חטאים של מלאכים.
ש: אבל מניין לנו שהיו מלאכים?
ת: כי כל אלא נמנים בין 48 נביאים שנבואותיהם נכתבו כי נצרכו לדורות (מגילה יד א רש”י ד”ה נבואה שהוצרכה לדורות). והרי נביא אינו אדם מסוג שלנו” אלא מסוג אחר לגמרי. הוא אדם שד’ מדבר אליו. אין לנו מושג מה פירוש שד’ מדבר אל אדם ואדם שומע קול ד’. אנחנו רק יודעים שזה קיים” אך איננו מבינים מאומה. הנבואה הינה נשגבה מעל הבינה ונעלמת מכל הכרה אנושית.
ש: ואיך הנביאים הגיעו למדרגה רוממה זו?
ת: גם זאת איננו מסוגלים להבין. אנו רק יודעים שזה אחרי עבודה עצומה של התגברות על היצר” התרוממות רוחנית תמידית” תמימות מידותית עצומה. (עיין כוזרי א קג. רמב”ם יסודי התורה ז וגם בהקדמה למשנה תיאורים ארוכים).
ש: המחדשים המודרניים לא מבינים זאת?
ת: הכול תלוי בגישה לתנ”ך. יש שלוש אפשרויות של לימוד.
א. מאמץ להבין מה כוונת המחבר.
ב. ניתוח הטקסט שלפנינו כשכל אחד בעל הבית עליו לפרשו כאוות נפשו.
ג. חיפוש האני שלי בתוך הטקסט” הרגשות שלי” הסיבוכים שלי.
ש: אכן כיצד אפשר לדעת מה כוונת המחבר?
ת: על ידי ששואלים אותו” או את תלמידיו” או את תלמידי תלמידיו עד עצם היום הזה” כלומר תורה שבעל פה: חז”ל” ראשונים ואחרונים. אשרינו שזכינו לפירוש רש”י. זאת הדרך בה הלכנו ובה נלך. אגב את מאמר חז”ל: “מנעו בניכם מן ההגיון” (ברכות כח ב)” מסביר רש”י: “לא תרגילום במקרא יותר מדאי” משום דמשכא”. אל תרגיל את הילדים יותר מדי במקרא” כיוון שהוא מושך.
ש: רש”י נגד לימוד מקרא?
ת: ודאי לא. הוא בעצמו כתב פירוש” כנראה הראשון שכתב פירוש. אך לא יותר מדי. ובמפרשים של עין יעקב מוסבר” שמדובר במי שלומד מקרא לא מתוך פירוש חז”ל ואז מתוך כך מגיע לדברי כפירה.
ש: ומה הגישה השניה של לימוד?
ת: גישה זו סוברת שאין לטקסט משמעות קבועה או שאין לו משמעות כלל” אלא הפרשן הוא שמשליך עליו פירוש כרצונו. הטקסט הוא חומר גלם והפרשן יכול להטביע בו איזה תוכן שירצה” הוא בעל הבית על הטקסט כעל טקסט ספרותי. אבל אנחנו אומרים: אשר נתן לנו “תורת אמת”” אמת מוחלטת” אמת שמימית. וכן אומר רבנו הרב צבי יהודה: “נקודת המוצא שלפנינו תורת אמת… אמת משמים” ולא מפי בני אדם… וכל מטרתנו היא לגלות את האמת” להבין את האמת” (לנתיבות ישראל א רמב).
ש: מה ההבדל בין גישה זו לגישה השלישית שהאדם מכניס את האני שלו בטקסט?
ת: האדם הוא המרכז. הטקסט חייב להיות רלוונטי עבורו. זאת הגישה שהוכנסה בשנים אלו בממ”ד. הכול בצלם האדם” האלהים בצלם האדם” גיבורי התנ”ך בצלם האדם” אברהם יצחק ויעקב בצלם האדם. ואז כמובן הם אדם ככל אדם” בני אדם כמונו ולא מלאכים. אגב” זה מזכיר את הנצרות.
ש: מה זה קשור?
ת: אנו דת תיאוצנטרית” ד’ במרכז. הם דת אנטרופוצנטרית” האדם במרכז. לכן אצלנו השיא הוא עקידת יצחק” מסירות הנפש של האדם לד’. אצלם השיא הוא צליבת האל-הבן” כלומר מסירות הנפש של האל-הבן לאדם.
ש: אבל האם התורה לא צריכה להאיר את דרכנו?
ת: בודאי. אך ממרומים” כדברי רבנו הרב צבי יהודה: “הארת והדרכת דרכי האדם מהמקור האלהי” (לנתיבות ישראל א קעד). המטרה אינה להשליך את הבעיות שלנו היצריות בתוך גדולי עולם” אלא להיפך” לומר: מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי. להתגדל בדבקות בד'” במעשים טובים ובטהרת המידות.