אז מה עושים עם ה’מגזריות’?

בשורות הבאות לא נעסוק ביחסי דת ומדינה” כגון רבנות מול בג”צ” גם לא נעסוק בסוגיית ‘עמנואל’ באופן ספציפי” שהרי יש האומרים כך ויש האומרים אחרת. אלא נעסוק באופן עקרוני בחלוקה המגזרית שבחברה הישראלית – חרדים” דתיים וחילוניים” מתנגדים וחסידים” אשכנזים וספרדים” דתיים מבית ובעלי תשובה – חלוקה שקיימת במקומות מסוימים בגלוי ובסמוי. עם ישראל כידוע בנוי משנים-עשר שבטים. זה לא עניין טכני גרידא אלא אלו שנים עשר מסלולים אלקיים שונים ומדויקים” שדרך כל אחד מהם מתגלה הקב”ה באופן מיוחד” ודרך כולם ביחד מתגלה הקב”ה דרך עם ישראל כולו.
והנה זה פלא” מזה כאלפיים שנה” בגלות הארוכה עד ימי גאולתנו שלנו” נשכחה מאתנו השבטיות. איננו יודעים מי הוא מאיזה שבט” וחיסרון יסודי זה גורם נזקים רבים” וכדברי הרב קוק (אורות” ישראל ותחייתו כז): “לא רק התפילות המיוחדות וראויות לכל שבט ושבט בפני עצמו בתיקון העולם נתבלבלו” כי אם כל ערכי החיים הפנימיים והחיצוניים” כל צביוניהם של ההרגשות” הלימודים” המנהגים וההדרכות…”.
מהי אם כן מטרת ההשגחה האלקית” המשכיחה מאתנו את השבטיות החשובה לנו כל כך?
צריך לומר שכנראה ישנה תועלת בעלת ערך עליון ביותר העולה על כל הנזקים כתוצאה מכך. וכך מבאר הרב קוק (שם): “שכחת השבטים לייחוסם היא הכנה לאחדות האומה. על ידי הזיכרון של חילוק השבטים היתה הגלות גורמת שכל שבט יחולק וייפרד לגמרי מכללות האומה (ולא נהיה עם אחד המכיל בתוכו שנים עשר שבטים” אלא ח”ו היינו הופכים לשנים עשר עמים!) אמנם כל זה מסבב רק צרה ויגון עראי אבל בפנימיות החיים חיה היא הנשמה הכללית שנתעוררה הרבה על ידי מחיית הקווים הפרטיים… וישראל ישוב על מכונו וכוח שבטיו ישוב אליו באחדות הרמונית”. היוצא מכך שהערך המרכזי של תקופתנו” תקופת קיבוץ גלויותינו והיותנו שוב עם אחד בארצנו” ערך שיש להכיר ולבנות” הוא הערך הכלל-ישראלי דהיינו בניית החברה הישראלית כחטיבה אחת” כאורגן אחד” ורק לאחר שתיבנה הכרה זו במוחנו ובלבנו” נוכל לגשת לשלב ב'” אל הצד המיוחד של כל אחד ממרכיביה. אין ספק שהגלויות השונות” שמהן חזרנו כעדות שונות עם מנטליות ומנהגים שונים” גם הן השגחה אלקית מדויקת. ועלינו לקחת את כל ה’רכוש’ הזה ולהכלילו בתוכנו. אך נראה שברור לכול כי הייחודיות העדתית עם כל ערכה וחשיבותה אינה יותר חשובה מהשבטיות הישראלית” ואם על השבטיות ‘ויתר’ הקב”ה באופן זמני ויחסי לטובת בניין כלל האומה לאחר הגלות שכל כך פילגה אותנו” ודאי שאין הקב”ה חפץ בהנצחת העדתיות” ועל כן עלינו להתייחס אליה רק כשלב שני לאחר בניין הערך הכלל ישראלי בתוכנו.
על כן לא נבטל את המנטליות” החשיבה” הסגנון” והמנהגים השונים” שהרי לכל עדה” אוכלוסיה” יש את הערך האלקי המתגלה דרכה באופן מיוחד” אך ניגש לכל הייחודיות הפרטנית החשובה הזו מתוך הכרת יסוד החיים של תקופתנו” הוא בניין כלל ישראל. ובאהבה ובאמונה ננצח.