ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וירא
פרשה נוכחית: חיי שרה
פרשה הבאה: תולדות
 


עוד מעט שבת

אסתר אברהמי

עוד מעט שבת
(עריכה לסיפור: אמיתי אברהמי)
עוד מעט תיכנס שבת המלכה ולכמה רגעים נעצור את שטף החיים.
ובין טיגון לביבות לאפית עוגות, מכניסה עוף לתנור ומארגנת את הבית לשטיפה ועוד מיליון פעולות, שרק אישה יכולה לעשות.
חושבת על כמה נפלא שיש לנו את הזמן הזה, להכיר מחדש זה את זה. ללמוד את השינויים שחלו בנו במהלך השבוע, לעצור ולדבר על מה שחסר.
ונזכרת בהם...
הם הגיעו אליי דרך חבר....
כשהאישה התקשרה אלי, שמעתי את המצוקה:
"הוא אתי ולא אתי. אני לא יודעת איך להסביר לך, אבל אין שיחות נפש. אין דיבור של באמת מה מפריע," אמרה לי.
"הוא יעדיף לסבול ולעשות הכול, רק כדי לא לדבר. אני חוששת, שאני לא באמת מכירה אותו וזה משפיע על הכול." סיימה בעצב.
ובימים של סוף הקיץ הגיעו אלי שניהם.
יותר מאוחר, תספר על המאמצים האדירים שלה לגרום לו לשקול בכלל להגיע, אבל לאישה חכמה דרכים נסתרות כידוע...
ובחדר הקטן בו אני מטפלת, הקירות ידעו צחוק ובכי, שתיקות רועמות, או כאלה שקורעות. הקירות הפעם, בטוח השתוממו, על מה ולמה הגיעו שני אלה.
הוא מחייך. היא קצת פחות.
"הכול בסדר! אני נשבע לך!"
"אסור להישבע בטח לא על שקר.." נכנסה היא לדבריו מעקמת פרצוף, "אני יודעת, שיש דברים שמציקים לך ואתה שותק. לכל דרישה שלי, אתה מסכים או לא, אבל בטח שלא מוכן לדיון. אני רואה אותך לפעמים, עצוב ומוטרד ולא מעיזה אפילו לשאול למה. אז 'הכול בסדר' זה בטוח לא..."
הוא בהה ברצפה. ואני ראיתי הכול.
חומות אדירות הקיפו אותו, כך ידעתי מניסיון. בדרך כלל, מחסומים מסוג זה באים להגן על האדם. לעיתים נדירות תהיה שתיקה רגשית כזו, רק ביטוי לבעיית תקשורת אמיתית.
אבל העיניים שלו. הידיים שנסגרו לאגרופים, כל שפת הגוף. הכול אמר דבר אחד: זה איש רגיש, שמשהו מונע ממנו לדבר על הלב.
*******
במהלך הלימודים שלי לאורך השנים, למדתי מספר שיטות וגישות. כל אחת מטרתה והייחוד שלה..
תעודה אחת על הקיר, תספר את סיפורו של מרצה נפלא שלימד אותנו נבכי נפשו של אדם וסיפק לי את כלי העבודה, לפריצה מסוג זה, אשר עתידה אני לעשות כעת.
קודם כל הרדמה. אסור ש"מערכות האזעקה" יידרכו.
לקחתי את כיוון השיחה למקום אחר. דיברתי בכלל עם האישה ועליה. וברגע המתאים, לאחר שכבר היו חיוכים פניתי אליו:
"ספר לי היכן גדלת?" שאלתי.
"הנחתי יד" על הלב, שנסגר לפני הרבה שנים...
לאחר מכן, הוא בכה בכי מטהר. איש גדול, שמנהל עובדים, התפרק כאן לרסיסים.
ידעתי. הכול תמיד מהילדות. מהבית.
הוא סיפר על בית, שהיה מלא אש מריבה.
"אבא ואמא מעולם לא חדלו לריב," אמר. "כשהתחתנתי, ידעתי שאסור לי להיות כמוהם ופשוט בחרתי להימנע מכך. זה הכול."
אשתו חיבקה אותו בעיניים אדומות. ראיתי את הכאב, אבל גם את ההקלה שהייתה לה.
זו תקווה לשינוי - ידעתי.
*******
הייעוץ הזוגי הפך לרגשי ושניהם מתחלפים להם ומשמשים זה את זה, בדרך להשגת הנוסחא הייחודית לתקשורת בין כל זוג וזוג.
יחד גילינו את הפחדים, מצאנו פתרונות וציירנו את החלומות.
וכשהכול בא על מקומו בשלום, מידי פעם בימי שישי, אני מקבלת ממנה הודעה ובה חמש מילים:
"מתיישבים לדבר. שבת שלום ותודה!".
*******
עוד מעט שבת.
עשו הכל לסיים את ההכנות ולהימנע ממריבות שישי הידועות. עשו הכול, כדי למצוא זמן בשבת המלכה להיכרות מחודשת ושיחות יקרות.
עוד מעט נכנסת לה השבת.
הכניסו עימה גם אור, אל הזוגיות שלכם.
שבו לדבר... אוהבת, אסתר.


תגיות: זוגיות



מאמרים נוספים מעלון פרשת וישלח התשע"ו:
עקב וראש - הרב דב ביגון
לאה - הרבנית ריבה זוננבליק
לאומיות - הרב דוד לנדאו

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: